ג'ו ביידן היה מתריס. "אני רץ שוב", אמר לתומכים ביולי, "ואני הולך לנצח שוב". הוא היה בפיגור גדול בסקרים באותה תקופה, מסע הפרסום שלו התפרק לאחר הופעת דיונים מדאיגה שהבהירה את חוסר הכושר שלו לכהונה שנייה. אבל הוא יחזיק מעמד במשך שבועות, נותן לסגן הנשיא קמאלה האריס 107 ימים לבנות קמפיין נגד דונלד טראמפ– ומכפיל אותה, ואת המפלגה הדמוקרטית, בבעיית אמינות מסיבית כשעשה זאת.
האנשים סביבו, יחד עם כמה דמוקרטים נבחרים וקולות באקוספרה הדמוקרטית באינטרנט, התעקשו שאין מה לדאוג – שמבקריו נכנסו לפאניקה מיותרת. התעלם מ"חטיבת הרטבת לילה", סגן מנהל הקמפיין של ביידן רוב פלהרטישימשיך לכהן באותו תפקיד בקמפיין של האריס, אמר באימייל לגיוס כספים לפני שהבוס שלו נשר.
מסתבר שהמבקרים לא היו רק "מרטיבי מיטה"; הם היו יָמִינָה. החולשות של ביידן – כולל גילו, אך לא בלעדיות לגילו – לא היו רק תעתוע או עיסוק במעמד המומחים. הסקרים המפחידים – המראים צרות לדמוקרטים ומצביעים על כך שטראמפ עושה גיחות לגושים דמוקרטיים מסורתיים – ראויים להתייחס ברצינות, פגומים ככל שיהיו.
כמובן שאף אחד לא מפסיד בבחירות מסיבה אחת בלבד. הרבה צריך להשתבש כדי שמישהו כמו דונלד טראמפ, אדם נורא מאין כמוהו, לא רק יזכה בחזרה בעבודה שהוא כבר הוכיח אסון בה – אלא יעשה זאת באופן נחרץ. המפלגה צריכה לעשות הרבה טעויות, נושא שכבר עורר הפניית אצבע נמרצת בקרב פקידים, נבחרים ומשקיפים. וצריך להיות ציבור בוחרים שמוכן לאמץ או להתעלם מהסוג של דמגוגיה שונאת שטראמפ הציג. המפלגה הדמוקרטית – וכל מי שמקווה להשיב מלחמה נגד ואולי אפילו יום אחד להביס את הטראמפיזם – יצטרך להתחשב עם כל זה.
אבל כדאי לשקול את התפקיד המובהק שמילא ביידן בתבוסה המהדהדת של מפלגתו ביום שלישי, למרות שהוא לא היה בכרטיס – האופן שבו גילם את הבעיות עם הממסד במפלגה, ואף החריף אותן. "באותו אופן, אני חושב שיש חיבוק פעיל של דונלד טראמפ שאי אפשר להתעלם ממנו", כפי ש ניו יורק טיימס' במקום הרנדון לשים את זה את יוֹמִי"אני חושב שאתה גם צריך לציין שהאסטרטגיה שהדמוקרטים נקטו – האמונה העצמית שהייתה להם, שהם היו בטוחים בה – הכניסה אותם למצב הזה".
ביידן בילה את רוב חייו בריצה לנשיאות. ב-1988, מועמדותו המבטיחה התפרקה עקב שערוריית גניבת עין. בשנת 2008, הקמפיין שלו התגמד מול תנועת הדורות של ברק אובמההאיש שהוא יכהן כסגן נשיא. אבל שנת 2020 נראתה כמו הרגע שלו: המדינה נרתעה מארבע שנים של חוסר תפקוד טראמפ ומגיפה קטסטרופלית; ביידן, מדינאי מבוגר שחייו הציבוריים עמדו בסימן טרגדיות אישיות, הבטיח לרוע את האמריקנים דרך אי-הסדר והצער הלאומי שלו לרגיעה ולנורמליות.
הוא היה עושה את זה ועוד, מנווט חקיקה תוצאתית דרך וושינגטון המפולגת – ותוך כדי כך, מעורר תקוות שהוא יכול להיות לא רק מָעֳבָר דמות שהוא פעל בתחילה בתור אבל א טרנספורמציה אֶחָד.
אבל דירוג האישור שלו ירד לאחר הנסיגה הכאוטית של ארצות הברית מאפגניסטן, מה שתרם לספקות לגבי יכולתו להחזיר את היכולת והיציבות למנהיגות האמריקאית. וזהותו הפוליטית כאדם הגון ומעורר אמפתיה הייתה מסובכת בגלל הטיפול שלו במלחמתה של ישראל בעזה, עליה מתח ביקורת אך המשיך לגייס כסף – אפילו בנימין נתניהו מתריס בגלוי לאזהרותיו.
כל אותו זמן, גילו החל להראות: הליכתו התקשחה, קולו התרכך, והופעותיו הפומביות הפכו לכוריאוגרפיות מהודקות יותר. המסלול שלו טען שהוא בסדר; מזכיר העיתונות של הבית הלבן קארין ז'אן פיירהצעיר ממנו ב-31 שנים, טען שאפילו הִיא לא יכול היה "לעמוד בקצב שלו". אבל הוויכוח שלו עם טראמפ ביוני הבהיר שעיני האמריקנים לא מטעות אותם: הוא איבד את קו המחשבה שלו, נאבק להביע את עצמו כשמצא אותו, ולא היה מסוגל להפריך את השקרים הברורים שיריבו רוכל.
זה היה פיאסקו. אבל עוזריו סגרו סביבו שורות, והתעקשו שהכל בסדר ושהנשיא רק ניהל ויכוח רע. "אני מודאג לגבי היכולות הקוגניטיביות של מעמד הפאניקה המקצועי חסרי החוליות", סגן מזכיר העיתונות של הבית הלבן אנדרו בייטס אמר לעמית שלי מולי ג'ונג-פאסט בזמנו. ביידן, מצדו, נראה לא מסוגל להפריד בין שאיפותיו שלו לבין האינטרסים של המדינה. הוא הגדיר את הקריאות לזוז הצידה כהזדמנות נוספת להוכיח שהספקים שלו טועים: "כשאתה מופל", אמר, "אתה קם בחזרה!" ואם זה לא עבד? "כל עוד נתתי הכל ועשיתי את העבודה (העבודה הטובה ביותר) כפי שאני יודע לעשות, על זה מדובר", אמר. ג'ורג' סטפנופולוס ביולי.
ההתרסה הזו, כפי שטענתי בזמנו, שיחקה לידיו של טראמפ – הזינה את הציניות וההתפכחות שהנשיא לשעבר ניצל לאורך הקריירה הפוליטית שלו. הדמוקרטים התמודדו בהצלחה ב-2018, 2020 ו-2022, בין היתר, בהנחה הנכונה שהרפובליקנים מתאספים מאחורי אדם שהם ידעו שאין לו אופי, מזג או חדות להיות נשיא; כעת, הטיעון הזה התערער בגלל תמיכתם שלהם באדם שנראה לציבור כמבוגר מכדי לשרת.
לזכותם של הדמוקרטים – ושל ביידן – ייאמר שהם בסופו של דבר גרמו לו להעביר את הלפיד, לשים את טובת המדינה על זו של מנהיג המפלגה. לפי המספרים, זה שיפר את סיכויי הבחירות של הדמוקרטים – נראה, אפילו, להפוך את האריס למוביל במירוץ הפרוע של 2024.
עם זאת, במבט לאחור, נראה לי שהמפלגה – נוסף על כל השאר – אולי לא הצליחה להתגבר במלואה על בעיית האמינות הזו. האריס לא רק נאלצה לענות על חוסר הפופולריות של הבוס שלה. היא נאבקה בשאלות לא נוחות, כחברה במעגל הפנימי שלו, על סוגיית הגיל שהוויכוח חשף.
"מעולם לא ראית משהו כמו מה שקרה בליל הוויכוחים איתו בדלתיים סגורות?" חדשות NBC' האלי ג'קסון שאל האריס בישיבה בחודש שעבר.
"זה היה ויכוח גרוע", הגיב האריס. "לאנשים יש ויכוחים גרועים."
הדיון הגרוע של ביידן אולי לא את הסיבה שהאריס הפסיד בבחירות. אבל אולי זה הדבר שהדמוקרטים יכלו להימנע ממנו בקלות רבה. הם יכלו לנצל את תקופת הנורמליות היחסית שביידן שיחזר כדי להעצים דור חדש של מנהיגות, כפי שהציע שיעשה במהלך הקמפיין המנצח שלו ב-2020. במקום זאת, הם רתמו את העגלה שלהם לאדם מתומן שהישגיו שכנעו אותו בכך הוא לבד יכול לבצע את סדר היום של המפלגה, זה הוא לבד יכול להביס את הדמגוגיה האנטי-דמוקרטית של טראמפ. הישגיו של ביידן כנשיא היו, אכן, ניכרים. אבל כמו רות באדר גינסבורג – שמותה ב-2020, לאחר שסירב לפרוש בתקופת נשיאותו של אובמה, סלל את הדרך לבית משפט עליון ימני שיסכל את האג'נדה שלו – ייתכן שעבודתו תתבטל בגלל סירובו שלו להרפות.
מדבר מגן הוורדים ביום חמישי, בהתבטאויות הפומביות הראשונות שלו על בחירתו מחדש של טראמפ, ביידן דחק בתומכים "לפגוע" לא "לשכוח את כל מה שהשגנו" בארבע השנים האחרונות. "שינינו את אמריקה לטובה", אמר.
זה אולי נכון – אבל כמה מהשינוי הזה יחזיק מעמד אחרי שהוא יעזוב את תפקידו בינואר? בסופו של דבר, הנשיאות של ביידן לא תהיה מעברית או טרנספורמטיבית, אלא הפוגה קצרה – והמורשת שלו עשויה להיות של אדם שביקש לכבות את להבות הטראמפיזם, אבל שהצליח רק לדכא אותן לפני שהם חזרו בשאגות חזקות יותר. .
