ב- 24 בפברואר 2025, האסיפה הכללית של האו"ם הייתה עדה לאירוע ששלח גלי הלם דרך חוגים דיפלומטיים ברחבי העולם. החלטה המגנה את פלישת רוסיה לאוקראינה עברה עם 93 קולות בעד, 18 נגד ו -65 נמנעים. עם זאת, זו לא הייתה התוצאה הכוללת שתפסה את תשומת הלב העולמית – זו הייתה העובדה שארצות הברית, שקל זמן רב את התומכת הכי נלהבת של אוקראינה, הצביעה נגד ההחלטה לצד רוסיה. במקביל, מועצת הביטחון של האו"ם אימצה החלטה מנוסחת בארה"ב שקראה "סוף מהיר" לסכסוך אך השמיטה באופן בולט כל ייחוס של האשמה למוסקבה. ההחלטה, הנתמכת על ידי רוסיה וסין, עמדה בניגוד מוחלט להצבעות של האו"ם הקודמות שגינה באופן חד משמעי את מעשיה של רוסיה.
קולות אלה לא היו רק רגעים פרוצדורליים בדיפלומטיה הבינלאומית. הם סימנו שינוי טקטוני במדיניות החוץ של ארה"ב-כזו שמתרחקת מהוודאות המוסרית והאסטרטגית של העבר ולקראת ההתאמה המונעת על ידי עסקאות. ההשלכות של שינוי זה הן עמוקות, לא רק על אוקראינה אלא עבור כל המרקם של בריתות גלובליות, במיוחד באסיה-פסיפיק, שם נבדקות כעת התחייבויות אבטחה של ארה"ב ארוכת שנים עם דאגה מוגברת.
מבהירות מוסרית לעמימות אסטרטגית: עמדת ארה"ב באו"ם
מבחינה היסטורית, ארצות הברית השתמשה באו"ם כפלטפורמה לקידום חזונתה של סדר בינלאומי מבוסס כללים, ומפגנת לעתים קרובות בעלות ברית כדי לקיים ערכים דמוקרטיים ולהרתיע את התוקפנות הסמכותית. אולם האו"ם על אוקראינה חשף היפוך מדהים של האסטרטגיה הארוכה הזו. על ידי התנגדות להחלטה שגינתה במפורש את פלישת רוסיה, וושינגטון נטשה את תפקידה המסורתי כערובה לריבונות אוקראינה. באשר לרזולוציית ה- UNSC המופעלת על ידי ארה"ב, ההימנעות מבעלות ברית אירופאיות מרכזיות-פראנס, בריטניה, דנמרק, יוון וסלובניה-הדגישו עוד יותר את השבר הטרנס-אטלנטי ההולך וגדל ביחס לטיפול בסכסוך.
עבור מדינות אירופה, השינוי בתנוחת ארה"ב העלה שאלות קיומיות. אם וושינגטון תוכל לשנות את עמדתה על אוקראינה בצורה כה דרמטית, אילו מבטיחות היו לבעלות ברית נאט"ו שהאינטרסים הביטחוניים שלהם יישארו לא ניתנים למשא ומתן? האם גישה עסקה דומה תופיע באסיה, שם האסרטיביות של סין מאיימת על ברית ארה"ב כמו יפן, דרום קוריאה וטייוואן?
אות למוסקבה, אור ירוק לבייג'ינג?
הנהנה המיידי של משמרת המדיניות האמריקאית הוא רוסיה. בעוד שהחלטות הקודמות של האו"ם בידדו באופן מוחלט את מוסקבה, ההצבעות האחרונות הראו כי הגאות הדיפלומטית מסתובבת. על ידי הבטחת התנגדותה של וושינגטון להחלטה אנטי-רוסית, הקרמלין זכה לא רק לאימות סמלי אלא גם בחדר נשימה דיפלומטי מוחשי. הנרטיב הגלובלי שהציג פעם את רוסיה כתוקפן מתבגר כעת בבלודים האסטרטגיים של ארצות הברית.
עם זאת, התוצאה האסטרטגית הגדולה יותר עשויה להיות באסיה-פסיפיק, שם סין לומדת מקרוב את תורת מדיניות החוץ המתפתחת של וושינגטון. אם ארה"ב יכולה להסתובב מאוקראינה באופן כה מכריע, מדוע בעלי ברית בהודו-פסיפיק לצפות לתמיכה אמריקאית בלתי מעוררת במקרה של משבר? שאלה זו דוחקת במיוחד עבור טייוואן, שביטחונה נשען על התחייבויות אמריקאיות מרומזות. אם טייוואן הייתה מתמודדת עם תוקפנות צבאית מסין, האם וושינגטון שומרת על ערבויות הביטחון המסורתיות שלה, או שהיא נוקטת בגישה פרגמטית ומונעת משא ומתן דומה?
אסיה-פסיפיק: פירוק גורם האמון
יפן ודרום קוריאה, שניים מבני ברית ארה"ב הקריטיים ביותר באזור, כבר החלו לכיול מחדש את תנוחות האבטחה שלהם בתגובה לסדרי העדיפויות בוושינגטון. דרום קוריאה, למשל, הודיעה לאחרונה על תקציב ההגנה על שבירת שיא של 46.3 מיליארד דולר לשנת 2025, ומשקפת חששות עמוקים ביציבות אזורית. בינתיים, יפן האיצה את מאמצי המודרניזציה הצבאית שלה, תוך התמקדות בחיזוק יכולות האוויר והימי שלה כדי להתמודד עם איומים פוטנציאליים מצפון קוריאה והן בסין.
עבור בעלות הברית הללו, עמדת המעבר של וושינגטון באו"ם אינה אירוע מבודד – זה סימן אזהרה. נכונותו של ממשל טראמפ לנהל משא ומתן ישירות עם רוסיה על אוקראינה, אפילו במחיר של ציד קיב, מציעה כי ניתן היה להכות עסקאות דומות למקום אחר, תלוי בהעברת האינטרסים בארה"ב. אם טייוואן יהפוך לאזור המשבר הבא, טוקיו וסאול חייבים להרהר כעת באפשרות שוושינגטון עשויה לתעדף עסקה מפוארת עם בייג'ינג על תמיכה יציבה בבעלות בריתה בהודו-פסיפיק.
התפנית העסקה בדיפלומטיה הגלובלית
בלב הפרדיגמה החדשה הזו נמצאת שינוי מהותי באופן בו ארצות הברית מתקרבת לבריתות. המודל שלאחר מלחמת העולם השנייה, הבנוי על התחייבויות בלתי מעורערות ושותפויות אסטרטגיות ארוכות טווח, מוחלף על ידי מסגרת המעריכה מערכות יחסים באמצעות עדשת עלות-תועלת. הטיפול של טראמפ באוקראינה מדגים גישה זו: במקום להגן על אוקראינה כעניין עקרוני, וושינגטון שוקלת כעת את מה שהיא יכולה לחלץ מהמצב, כולל מנוף כלכלי על משאבי הטבע העצומים של אוקראינה.
הלך הרוח העסקי הזה אינו אבוד על בעלי ברית ויריבים כאחד. עבור מדינות כמו הודו ווייטנאם-שותפים לא-מטפלים השומרים על קשרים אסטרטגיים עם וושינגטון אך גם עוסקים בבייג'ינג-השיעור ברור: ארה"ב מוכנה להסתובב במהירות אם האינטרסים הלאומיים שלה מכתיבים מהלך כזה. זה יכול לדחוף את המדינות הללו לגדר את ההימורים שלהן, לחפש גישה מאוזנת יותר בין ארה"ב לסין במקום להציב אמון מלא בהתחייבויות בארה"ב.
עתיד המוגדר על ידי אי וודאות
ככל שהאבק מתיישב מהצבעות האו"ם, מציאות אחת אינה ניתנת להכחשה: אמינות ההתחייבויות בארה"ב עומדת כעת על פי מספר תיאטראות של תחרות גיאו -פוליטית. ההשלכות המיידיות כבר נפרשות באוקראינה, בהן בעלות ברית אירופיות צריכות כעת להחליט כיצד למלא את הפער שהשאיר עמדתה המופלאה של וושינגטון. אולם ההשפעה לטווח הארוך תורגש בהודו-פסיפיק, שם מטריית האבטחה האמריקאית כבר מזמן הייתה סלע היציבות האזורית.
אם ארצות הברית כבר לא מוכנה לעמוד באופן חד משמעי על ידי בעלות בריתה, אז מדינות שהיו תלויות באופן היסטורי בהבטחות הביטחון בארה"ב חייבות להתכונן לעידן של הסתמכות עצמית גדולה יותר. פירוש הדבר יכול להיות יציבה צבאית אגרסיבית יותר, תכניות הרתעה גרעיניות מואצות ועיצוב מחדש מהותי של בריתות אזוריות.
עבור המערכת הבינלאומית הרחבה יותר, ההשלכות יכולות להיות עמוקות עוד יותר. האו"ם מצביעים על אוקראינה עשויים להיזכר ברגע בו הסדר הבינלאומי מבוסס הכללים החל לשבר, לא בגלל איומים חיצוניים, אלא מכיוון שהכוח המוביל בעולם בחר לשחק על פי כללים שונים.
