רק לפני שבועיים במילאנו, דמי מור הגיעה לתצוגת הבכורה של דמנה על המסלול של גוצ'י כשהיא לובשת ז'קט עור שחור ומכנסיים תואמים, ו-לְהִתְנַשֵׁף!– תספורת בוב רטובה. "ידעתי שככל שאני מאוד מחוברת לשיער הארוך שלי, הרגשתי שאני צריכה משהו עם כל העור", מספרת לי השחקנית בשיחת וידאו בשבת לאחר החזרה שלה לאוסקר 2026, שם הייתה מנחה. אנחנו מדברים על המראה שלה לטקס הערב, עוד ספיישל של דמנה: שמלת נוצות ססגונית שחורה וירוקה עם אפקט משפיל מכשף. מור נראית בכל טיפה כסמל הסטייל שהיא, ובכל חלק לאגדת מסך הכסף. ולפני שאתם שואלים, השיער הארוך והייחודי שלה שלם.
בסוף השנה שעברה, מור כיכבה בסרט של גוצ'י שחשף את המראה הראשוני של דמנה לבית. היא גילמה את המטריארך של משפחה עשירה שהייתה גם הבעלים של אימפריית גוצ'י ובאופן מצחיק למדי, מדינת קליפורניה. מור אומרת שנהנתה לעבוד עם תסריט עם נרטיב כל כך כאוטי ומופרך. "אבל הייתה איזושהי אמת משעשעת בתוך סוגים אלה של (בדיחות)", אומר מור, ומסכים שהקונספט הוא דמנה קלאסי – מעצב שאוהב לשקף תרבות בחזרה לקהל שלו. לפעמים בלעג, לפעמים יותר ברצינות, אבל תמיד עם מנת אמת.
זו גם הסיבה שמור נהנה לשבת בשורה הראשונה בתצוגה שלו במהלך שבוע האופנה במילאנו. "אהבתי את הארכיטיפים האלה של הלקוח של גוצ'י, מאהב גוצ'י, על המסלול", אומר לי מור. דמנה תמיד היה אחד שבנה דמות, ונשען על העולם האמיתי להשראה. המופע שלו כלל את סוגי האנשים שאתה רואה לובשים גוצ'י ברחוב: בריטי בָּחוּר לובשת חבילת פאני בתור קרוסבודי, אולי, או נערת מסיבות לבושה בשמלת מיני אוליגרך עם שרירי ראשים בולטות.
לאחר סיפור הסיפור, מור העריך את הבגדים בפועל. "בצורה מאוד מעשית, פרגמטית, היה משהו על השולחן לכולנו", היא אומרת. היא נהנית במיוחד מבגדי הגברים של דמנה. היא אספה זוג ג'ינס מקולקציית טרום סתיו 2026 שלו, שהיא לובשת בכל מקום. "אני לא אוהבת להשתמש במילה יוניסקס, אני מעדיפה פתוח לפרשנות אישית", היא אומרת.
דיברתי עם מור לפני שהעולם ראה את השמלה המרשימה שלה, אז נאלצתי באדיבות, ורק קצת בשקיקה, לבקש ספוילרים.
"שנייה אחת," אומר השחקן, כשהיא מדשדשת עם משהו מחוץ למצלמה. לאחר מכן היא מושכת את האייפד שלה ומתקרבת לתמונה וחושפת תמונה מתאימה. "פשוט היית חייבת לראות את זה," היא אומרת, ואז מחליקה לסקיצה המקורית של השמלה. עד כמה מור מחויבת למה שהיא לובשת — חשוב לה להגיע לפרטים נכונים כמו למעצבת, לסטייליסטית שלה, או אפילו לסופר הזה.
"כשהתחלנו לדבר על זה, כשהודעתי להם שאני עומד להציג, הם חזרו אליי עם כמה סקיצות שונות ומיד זה האחד שדיבר אליי", אומר מור, "זו הייתה מאוד תגובת בטן אינסטינקטיבית".
"היה בזה משהו שהיה לו סוג של אלגנטיות קלאסית, אבל גם עם הקצה הזה", היא אומרת. היא אהבה את הצללית ואת הפראות של הנוצות. אבל גם שזה היה איזון נכון בין להיות אופנה רֶגַע ושמלה מספיק מאופקת כדי שהיא תלבש אותה על הבמה מבלי לגנוב את אור הזרקורים מהדמויות הראשיות של הלילה. "אני רק מציגה", אומרת מור, "תמיד חשוב לי למצוא את האיזון הנכון. אני שם בתמיכה, ולכן חשוב לעשות מספיק מאמץ כדי להראות כמה אכפת לי ומעריכה להיות חלק מהקהילה הזו, ויחד עם זאת, לא להיות רועש מדי".
למור אכפת מאוד מהאופנה שלה, ומה היא מייצגת. "אני רק החלק האחרון של כל הפאזל", היא אומרת. "כשאני יוצאת החוצה, אני באמת מרגישה שאני לא יוצאת רק כדי לייצג את עצמי. אני מייצגת כל אדם שהיה לו חלק מהגרום לכל זה לקרות, כל אחד מכל אדם שבמקרה הזה הניח נוצה", היא ממשיכה. אחרי הכל, השמלות האלה לוקחות אלפי שעות של עבודה קשה להכין. ובכל זאת, נדרש שחקן בסדר גודל ובנסיון שלה כדי להיות מסוגל להכיר ברהיטות כזו במאמץ הגדול הזה. "אבל גם," היא אומרת, כעת מביטה בי ישירות, "זה לזכור שהחיבור האנושי הוא מה שכולנו באמת כאן בשבילו."
