ההכנה לקראת השבעת הנשיאות ב-1981 הייתה מסובכת בגלל השבי המתמשך של 52 בני ערובה אמריקאים באיראן. 44 שנים מאוחר יותר, התרחיש חוזר על עצמו כאשר פעילי חמאס ממשיכים להחזיק בכ-100 בני ערובה ישראלים שנותרו, למרות תבוסתם המוחלטת במלחמה שחמאס יזם. בעוד בני הערובה של ארה"ב נותרו בולטים בחדשות, עמיתיהם הישראלים מוזכרים כעת לעתים רחוקות, למרות שהם הוחזקו במשך זמן שווה, בתנאים קשים עוד יותר.
ההודעה שאיראן תשחרר את בני הערובה, שנמסרה דקות לאחר שבועת שרונלד רייגן, העלתה תחילה כי השלטונות האיראניים פועלים מתוך מניע מרושע נגד הנשיא היוצא ג'ימי קרטר. האיראנים הציגו את העיתוי כמתנה לנשיא הנכנס. סביר יותר להניח שהתזמון הכיל גם אזהרה בנוגע לסוד המשותף שלהם שהתרחשה קנוניה בין צוות הבחירות של רייגן לבין הרשויות האיראניות. בנובמבר 1980 חשד קרטר בניסיון איראני להשפיע על הבחירות בארה"ב, כאשר הסכם לשחרור החטופים בוטל על ידי הפרלמנט האיראני, שעות ספורות לפני פתיחת עמדות ההצבעה. החדשות סיטו מצביעים רבים נגד קרטר. לגארי סיק, עוזר ראשי בבית הלבן לענייני המפרץ הפרסי, היה מידע ששחרור החטופים עוכב לבקשתו של מנהל הקמפיין של רייגן, וויליאם קייסי. קרטר לא רצה להאמין בבגידה כה בוגדנית, והוא ידע שהאשמות כאלה יפגעו במדינה. סיק הבין שרוב המודיעין האנושי, שעליו הסתמך, היה מסוחרי נשק חסרי מוניטין, שסיפוריהם השתנו כמו מזג האוויר. וכך נדחתה הקונספירציה למגירת התיאוריות. מאז, התגלו עדויות מאששות, שלא הופכות שום פרשנות אחרת להגיונית.
עונת הבחירות הייתה קצרה בהרבה ב-1980 מאשר בשנה שעברה. תקופת כהונתו של הנשיא קרטר הושחתה על ידי משבר הנפט ואחריו משבר בני הערובה. ניסיונו של קרטר לחילוץ כוחני של החטופים נכשל, ובמקום להגיב צבאית נגד איראן, הוא בחר ליזום משא ומתן באמצעות שר החוץ האיראני סאדג' גוטבזדה. גוטבזדה, שדגל בביתו בשחרור החטופים, טען מספר פעמים כי התהליך מופרע עקב הסכם שצוות הבחירות של רייגן עשה עם גורמי המשטר האיראני כדי לדחות את שחרור בני הערובה עד לאחר הבחירות בארה"ב. גוטבזדה נפל לטיהור שלאחר המהפכה והוצא להורג לאחר עינויים ב-1981.
וויליאם קייסי, עורך דין ואיש עסקים, היה חלק מממשל ניקסון, ובסופו של דבר כיהן במועצת המודיעין הזר של הנשיא. הוא היה עד בעל כורחו מטעם התביעה בנפילת פרשת ווטרגייט. במרץ 1980, הוא צפה במירוץ המועמדות הרפובליקני כשג'ורג' הוו בוש וג'ון קונלי נעקפו על ידי רונלד רייגן. קייסי החליט לקדם את בוש, עמית למודיעין זר, כסגן הנשיא של הזוכה בסופו של דבר. הוא גם זיהה הזדמנות ליצור הפתעת אוקטובר על ידי מניפולציה של העיתוי של שחרור בן הערובה. במקביל, האחים האיראנים ג'משיד וכורש האשמי חיפשו להרוויח כסף מהקשרים שלהם למהפכנים באיראן. הם פיתחו קשרים עם ה-CIA ו-MI6, מה שאיפשר להם לנוע בחופשיות במערב ולהמשיך את עסקי הסחר בנשק והלבנת הון שלהם. קייסי ורוי פורמק, איש עסקים אמריקאי, פגשו את ג'משיד במלון מייפלאוור במרץ 1980, וביקשו ליצור קשר עם אנשי הקשר האיראנים שלו. האחים טוענים כי קיבלו בקשה דומה מדונלד גרג, עוזרו של ג'ורג' בוש. נראה שהגישות הללו לא הובילו לשום מקום, אולי בגלל שהאשמיס דיווחו עליהן למטפלי השירות החשאי שלהם.
קונלי, דמות יוצאת דופן בהיסטוריה הפוליטית האמריקאית, הפסיד במירוץ המועמדות לרייגן והחליט שהוא טוב יותר בחדר האחורי מאשר היה בחזית. קונלי היה מושל טקסס כאשר נורה במהלך ההתנקשות בנשיא קנדי. אנשים אמרו שקונלי השתנה אחרי דאלאס. הוא הפך מדמוקרטי מתקדם להיות איש עסקים רפובליקני. הוא עבד למען בחירתו מחדש של ריצ'רד ניקסון והיה מעורב בפרשת ווטרגייט. לבן בארנס היה חינוך והשקפה דומים לקונלי, מלבד היותו צעיר ב-20 שנה. בארנס וקונלי, שהיו בעסקים משותפים לפני המירוץ למועמדות, יצאו לסיור במזרח התיכון ביולי 1980, לכאורה מסיבות עסקיות אך בחשאי כדי לשלוח הודעה לשלטונות האיראנים כי ישנה עסקה טובה יותר מרונלד. רייגן, אם יעכבו את שחרור בני הערובה כדי לערער את בחירתו מחדש של קרטר. בארנס יצא לציבור במרץ 2023 כי הוא הצטער על כך שג'ימי קרטר נכנס לטיפול בהוספיס. הוא לא התנצל בפני בני הערובה או משפחותיהם.
בארנס טען כי הגישה נעשתה למנהיגי המזרח התיכון בהוראת קייסי, וכי קונלי דיווחה לו על התוצאה בטרקלין אמריקן איירליינס בנמל התעופה דאלאס-פורט וורת'. קייסי וגרג הכירו את מהדי וחסן קרובי, אנשי דת שיעים שהיו חברים בחוג האייתוללה חומייני, במדריד ביולי ואוגוסט 1980. האחים האשמי טענו שהם נכחו כמתרגמים. קרטר ניהל משא ומתן לשחרור חלקי זהב ונשק איראניים שהוחזקו על ידי ארה"ב בתגובה לקיחת בני הערובה. המשטר האיראני היה תלוי בחלקים של ארה"ב כדי לשמור על הנשק שהם ירשו מהשאה. העסקה של קייסי הייתה זהה במהותה, פרט לכך שהם יקלו על ההאשמים להתחיל במשלוחי נשק באופן מיידי. הוא גם שכנע את האיראנים שרייגן ינצח בבחירות.
אבולחסן בניסאדר היה נשיא איראן בתקופה זו. הוא היה אחד הכוחות האינטלקטואליים העיקריים מאחורי הפלת השאה ב-1979. המהפכה שלו הפכה בתחתית על ידי האייתוללה. בניסאדר מתח ביקורת על הסטודנטים שפלשו לשגרירות ארה"ב, משום שידע שאיראן תהפוך למדינת פרה כתוצאה מכך. בנובמבר, באניסדר נאלץ על ידי האייתוללה לחזור בו ולהורות לתומכיו בפרלמנט לדחות את הסכם קרטר, בדיוק כשאמריקה הצביעה לנשיא הבא שלה. למרות נאמנותו, בניסאדר הודח ונאלץ לברוח מאיראן ביולי של השנה הבאה. עד אז, רייגן היה נשיא ואיראן החליטה לאמץ את עתידה הרדיקלי. רבים מהשחקנים בקונספירציית הבחירות של רייגן לקחו חלק גם בפרשת איראן-קונטרה, שהתנהלה מסוף 1981 עד 1986. כמה מהם עשו הון אישי באמצעות עמלות. ספר הזיכרונות של Banisadr משנת 1991, שהתווה את קונספירציית הבחירות מנקודת המבט האיראנית, נדחה כמי שמשרת את עצמו.
מותו של קרטר הדגיש את הסימטריה האירונית של ההיסטוריה. הוא חי מספיק זמן כדי להצביע לדמוקרט בבחירות האחרונות. הוא מת די מהר כדי לאפשר לדמוקרט לקבור אותו. כמו קרטר, כהונתו הרווקה של הנשיא ג'ו ביידן תיזכר היטב. בדיוק כשקרטר החזיר את ההגינות למשרד שהצטמצם על ידי עבריינות מפוצלת, ביידן החזיר את הסדר על כנו לאחר הכאוס של הממשל הקודם. גם קרטר וגם ביידן ביקשו להשתמש בכוח האמריקאי ככוח ליציבות בעולם הפכפך, תוך הימנעות מהשתתפות ארה"ב במלחמות. הקונספירציה נגד קרטר ערערה את הכוחות המתונים באיראן. השליטה הרדיקלית באיראן התחזקה על ידי קונספירציות הפתעת אוקטובר ואיראן-קונטרה, כך שהן נשארות בשליטה היום. היא התירה ייצוא של מיליטריזם אנטי-מערבי ברחבי העולם המוסלמי. היא יצרה את הברית איראן-חיזבאללה-חות'י-חמאס שהביאה לפיגוע ה-7 באוקטובר ולמשבר בני הערובה של היום.
הנשיא דונלד טראמפ אינו מעריץ של איראן. הוא עומד מאחורי זכותה של ישראל לקיום בשלום. הוא דרש את שחרור החטופים ורמז בתוקף שזו תהיה מתנת השבעה הולמת. במהלך כהונתו הראשונה, ג'ארד קושר עקב אחר עקבותיו של קונלי תוך יצירת קשרים בשם הנשיא עם מנהיגי מדינות המזרח התיכון. אין עדויות לעסקאות שפוגעות בבחירות. אמריקה המוסלמית הצביעה לטראמפ למרות התמיכה שלו בישראל. אולי הם ראו סיכוי לשלום. קיימת הזדמנות לשרידי חמאס לשחרר את בני הערובה ב-20 בינואר ולפלסטינים לקבל את יוזמת הסכם אברהם, שתביא להם שלום ותאפשר שיקום. זו גם הזדמנות להניח את רוחות הרפאים של 1980 למנוחות.
