בואו נתחיל עם כמה עובדות שיגרמו לכם להגיד, "מה?" אולי תופתעו לגלות שלפוקימון המוכר פיקאצ'ו אין קצה זנב בצבע שחור או חום – הזנב שלו כולו צהוב. ודארת' ויידר מ"מלחמת הכוכבים" מעולם לא אמר "לוק, אני אביך." מה שהוא אמר באמת היה, "לא, אני אביך."
אז איך קרה שהפרטים הלא נכונים הללו נחרטו בזיכרון של רבים כל כך מאיתנו? זה בדיוק מה שמכונה אפקט מנדלה. שמו מגיע מהמקרה של נלסון מנדלה, שזכור לרבים כמי שמת בכלא בשנת 1990, אף על פי ששוחרר, חי שנים רבות נוספות, ואף שימש כנשיא דרום אפריקה. חלק מהאנשים נשבעים שמנדלה אכן מת באותה שנה – אבל ייתכן שזה קרה רק ביקום מקביל, ב"ארץ 2" או ב"ארץ 90".
אפקט מנדלה והזיכרון הקולקטיבי
אחת התיאוריות המובילות מאחורי התופעה היא שהזיכרון הקולקטיבי שלנו מתעוות ומתערבב. זה יכול לקרות כתוצאה מתהליך של "טלפון שבור" – כשאדם אחד זוכר פרט שגוי, ואחרים מקבלים את המידע הזה כמוחלט מבלי לבדוק אותו. אבל לפעמים, הפער בין הזיכרון שלנו לבין המציאות הוא גדול כל כך, שזה מעלה שאלות עמוקות יותר על תפיסת המציאות וההיסטוריה.
האם זהו הוכחה ליקומים מקבילים?
אחת ההשערות המעניינות יותר טוענת שאפקט מנדלה הוא סימן לכך שאנו חווים אירועים באופן שונה ב"יקומים מקבילים". האם יכול להיות שמנדלה מת ב-1990, אבל רק ביקום אחר? אולי ביקום אחד פיקאצ'ו אכן בעל זנב שחור ודארת' ויידר כן אמר את המשפט המפורסם?
המציאות בין מדע לספקולציה
מדענים נוטים להסביר את התופעה כתוצר של טעויות בזיכרון ובתהליכים קוגניטיביים שמתרחשים כשאנו מנסים לשחזר אירועים מהעבר. הם גם מדגישים את ההשפעה העצומה של מדיה פופולרית על האופן שבו אנשים מבנים את הזיכרון שלהם.
ובכל זאת, הסיפורים המרתקים והבלתי מוסברים של אפקט מנדלה ממשיכים להקסים אנשים רבים. האם אנחנו באמת נעים בין יקומים מקבילים, או שמא המוח שלנו פשוט נהנה לשחק בנו משחקים? תשובה חד-משמעית לא תמצאו כאן, אבל הספקולציות בהחלט משעשעות.
