בשבת, ויקטור מונטלבו עשה היסטוריה באולימפיאדת הקיץ בפריז 2024 כשלקח הביתה מדליית ארד ברייקינג, הידועה יותר בשם ברייקדאנס, שהוצגה לראשונה במפגש הרביעי של השנה של הספורטאים המובילים בעולם. עבור מונטלבו, שידוע בסצנה הפורצת בתור B-boy Victor, השגת מקום על הפודיום הייתה הגשמה של יותר מעשור של חידוד מלאכתו, לזכות בתואר אליפות העולם של Red Bull BC One ב-2015 ו-2022, וכן תפקיד ברשימת הכוכבים של החברה.
אבל הוא סיפר יריד הבל שהיה חשוב גם שהוא יזכה לחלוק פריצה עם קהל חדש לגמרי כחלק מ-Team USA. המסע האולימפי שלו התחיל בשיט בסירה במורד הסיין יחד עם מאות ספורטאים אחרים לטקס הפתיחה ב-26 ביולי. "זו הייתה אחת החוויות הטובות ביותר אי פעם. היינו ממש ליד לברון (ג'יימס) וכל קבוצת הכדורסל רק מבלה – לברון, סטף קארי, (קווין דוראנט). ירד גשם, אבל נהניתי", אמר, "פרצנו מהצד התרבותי לצד הספורט וזכינו לפגוש את כל הספורטאים המדהימים האלה".
מונטלבו הכיר את ברייקדאנס כילד צעיר בפלורידה בהשפעת אביו, ויקטור ברמודז, שסייע לפופולריות שלו במקסיקו מולדתו. לאחר שחטף את הארד, מונטלבו התקשר הביתה כדי לחגוג. "הוא פשוט היה כל כך שמח בשבילי, בשבילו ובשבילי, כי הם אלה שחשפו אותי לריקוד הזה והם פשוט אף פעם לא ידעו שאני אקח את זה עד לכאן", אמר האולימפי. "אבא שלי תמך בי לאורך כל הקריירה שלי. הוא אפילו עשה סטודיו בחצר האחורית שלנו. לא היה לו את הכספים לזה, אבל הוא מצא דרך להשיג את הכספים למרות שהוא היה בפיגור בשכר דירה, ופשוט עשה את זה בשבילי ועבור החברים שלי כדי למנוע מאיתנו צרות".
כעת, כשהמשחקים הסתיימו, אמר מונטלבו שהוא מתאושש בעקבות חווית המערבולת. "קיבלתי כל כך הרבה הודעות DM, ופשוט לא הייתה לי הזדמנות לכתוב לאף אחד", הוא אומר בצחוק. "זה פשוט מהמם מדי. אני אעשה את זה אחר כך!"
ימים ספורים לאחר שעזב את פריז עם מדליית הארד שלו, מונטלבו דיבר עם יריד הבל על איך מוחמד עלי היווה השראה להופעה ההיסטורית שלו, למה הוא לבש את מכנסי המטען האלה, ומה הוא חשב על הפורץ האוסטרלי רייצ'ל גאן (aka Raygun) שהפך ויראלי לאחר התחרות.
יריד הבל: האם אתה חושב שהצופים קיבלו תחושה טובה של מה זה באמת שבירה?
ויקטור מונטלבו: הם בהחלט נהנו! זה כל כך מגניב שסוף סוף קהל אחר זוכה לראות את זה – קהל מחוץ לשבירה. הספורט שלנו הוא כל כך נישה, כל כך קטן, ועכשיו פרצנו מזה. אולי לא קיבלנו את הביקורת החיובית ביותר – הבחורה האוסטרלית ההיא הופכת לוויראלית.
הו, אתה מדבר על רייגון! שמעת עליה פעם?
לא, מעולם לא שמעתי עליה לפני כן. אפילו בתגובות תחת הקרבות שלי, יש אנשים שאומרים, 'וואו, באתי לכאן בגלל רייגון, רק כדי להתכוונן לשבירה', והם כל כך משקיעים בזה עכשיו. הם אומרים, 'וואו, זה מדהים. בזכות רייגון יצא לי לצפות בשבירה ולראות כמה זה באמת מדהים״. בגלל זה, יש יותר אנשים שמתכוונים וצופים באירועים.
האנשים שהיו שם בקהל, הם נהנו במאה אחוז. האווירה לא הייתה משהו שאי פעם הרגשתי קודם. הייתה לי צמרמורת רק להיות שם. הקהל היה כל כך רועש שאפילו לא יכולת לשמוע את המוזיקה. הם השתגעו על כולם. זו הייתה חוויה מדהימה.
אפילו ההתרגשות סביב רייגון גרמה לי להבין עד כמה אישיות יכולה להיכנס לשבירה, טובה או רעה. איתך, או מדליסט הזהב פיל וויזארד, או מדליסט הכסף דני דן – כולכם כל כך טובים אבל בדרכים שונות מאוד, בהתבסס על הסגנונות השונים שלכם. למה מקוריות כל כך חשובה?
זה קצת כמו סטריט פייטר. אנשים היו סופר מושקעים בכל רקדן, ואנשים זכו לבחור את הרקדנית האהובה עליהם בגלל האופן שבו הם זזים ואיך שהם נראים. אין אדם אחד שהוא הכי טוב כל הזמן, אבל זה מה שהופך אותו למרגש. זה כל כך ספונטני, ויש מקרים שבהם אתה אפילו מרגש את עצמך. כשאני רוקד, אני עושה דברים ברגע שאולי לא יקרו לעולם, מה שהופך את זה אפילו יותר מדהים.
היו לך רגעים כאלה בפריז בכלל?
כֵּן! הרגשתי שאני ממציאה מחדש את כל הסגנון שלי, ובעצם עליתי על הבמה הזו עם חתימות חדשות ומשופרות. הרבה זמן לא עשיתי את זה. בשבילי, בתור שובר, זה ממש קשה כי כולם יודעים מה אני הולך לעשות, וכולם יודעים את המהלכים שלי. אז אתה תמיד צריך להמשיך להמציא את עצמך מחדש ולהמציא סגנונות (וקונספטים) חדשים. עשיתי את זה על רחבת הריקודים בסוף השבוע הזה, והייתי כל כך גאה בעצמי. הצלחתי להמשיך, למרות שהייתי בסצנה הרבה מאוד זמן.
מתי שמעת לראשונה שהם הולכים לכלול פריצה באולימפיאדת 2024? היה קשה להעפיל לנבחרת למרות שאתה זוכה באליפויות כבר כמעט עשור?
במהלך COVID. בשבילי זה היה הלם. בכנות, לא ידעתי כלום על האולימפיאדה חוץ מזה יוסיין בולט ו מייקל פלפס. חשבתי, בסדר, זה מגניב, אנחנו יכולים לזכות במדליה, אבל לא ידעתי עד כמה האולימפיאדה מונומנטלית. בהתחלה, המוקדמות היו ממש מבלבלות. לא ידענו איך להיכנס לאולימפיאדה, ולא הבנו את השיטה.
הייתי אלוף מספר פעמים, וציפיתי מעצמי שאהיה אוטומטית בצוות, אבל יש תהליך. אתה צריך לעבור את האזורים, ואז לאזרחים כדי לעלות לצוות ארה"ב עבור פריצה. זה היה ממש מלחיץ, למען האמת. הייתי צריך להמציא את עצמי מחדש ולעשות הכל מחדש. אני מתחרה ב-15 השנים האחרונות, ורק לעשות את התהליך הזה שוב היה הרבה בשבילי. אבל עברתי.
אז הגעת לצרפת לפני שהמשחקים התחילו והיו לך כמה שבועות להתאמן. איך זה היה?
נשארנו במרחק שעה מפריז, שם היה לצוות ארה"ב מרכז ביצועים גבוהים. היינו שם כשבועיים באימונים, התכוננו, הדמיינו את הקרבות, ורק ניסינו לשמור על עצמנו חיוביים נפשית ומוטיבציה. דימינו את הסבב, שהיה שישה סיבובים, שלושה יריבים. כל סיבוב היה שני קרבות מול כל יריב.
היו לי הגדרות שאני הולך לעשות עבור כל יריב ויריב. חשבתי, כאילו, בסדר, אני יכול להשתמש במהלך הזה נגד היריב הזה – תקפתי את החולשות שלהם. הכל עניין של אסטרטגיה, אבל גם היכולת להסתגל, להכניס את ההיבט הכיפי של זה ואת ההיבט היצירתי שבו. להכין את הסטים שלי ליציאה, אבל גם להיות מוכנים לאלתר ממש ברגע, כי זה ריקוד, וזה הכל על המוזיקה.
לחלק מהקבוצות הפורצות היו מדים, אבל צוות ארה"ב צריך לבחור את התלבושות שלהם. מה נכנס לבחירתך של מכנסי קרגו מגניבים מאוד?
מכיוון שאנחנו יותר צורת אמנות, בגדים הם חלק חשוב מאוד מהשבירה. לכל אחד יש חוש סגנון שונה, וזה חשוב. אתה נראה טוב, אתה מרגיש טוב, אתה רוקד טוב. זה מה שאני מנסה לעשות – להביא איזו תחושה של סטייל ואופנה לפרוץ, כי בשבילי, זה חשוב, איך שאני מתלבשת.
אז כשהתכוננת ליום הגדול, איך הגעת למרחב המתאים?
ביום התחרות, צפיתי בסרט התיעודי הזה שנקרא כשהיינו מלכים. הם מתעדים את המאבק שניהל מוחמד עלי מול ג'ורג' פורמן– זה היה הרעש בג'ונגל. כולם חשבו שמוחמד עלי עומד להיהרס. ג'ורג' פורמן היה צעיר יותר, חזק יותר, מהיר יותר. ומחמד עלי לא נתן דעתו לאיש מהם. הוא אומר, 'הבנתי את זה. אני הכי גדול״. הייתה לו קשיחות מנטלית לאורך כל הקרב הזה, מה שהניע אותי ונתן לי השראה.
אחרי שהצלחת לצאת מהסבב, שהיית צריך להתכונן אליו, איך התמודדת עם המשחקים האחרונים האלה? מה עבר לך בראש?
הייתה לי הרבה הקלה ברגע שהגעתי לשמונה הראשונים, כי הסוגר שלי היה למעשה אחד הקשים. אז שלושת הבחורים שהיו לי בסבב, היו לי לית'-אינג מסין, ו Hiro10 ו שייקיקס מיפן. שלושתם הם מסיימים קטנים – הם פשוט ממשיכים. אין לי חצי מהמהלכים שיש להם, אבל יש לי את הניסיון, ויש לי את המקוריות וההרגשה – מהות השבירה.
אבל היו לי גם הרבה ספקות. היה עלי הרבה לחץ, והייתי בדיוק כמו, בנאדם, האם אני עדיין מסוגל לעשות את זה? אז פשוט המשכתי לחשוב חיובי. אני כאילו, עשית את זה בעבר, זה רק עוד אירוע. זו רחבת הריקודים שלך. קח את הזמן שלך, תהנה. זה על לנסות לעשות את המיטב בכל סיבוב, לתת הכל. לא אכפת לי אם תתעלף. בחצי הגמר הפסדתי נגד דני דן, מה שהיה די קשה כי היה לו יתרון עיר הולדתו. הקהל השתגע על כל תנועה קטנה שהוא עשה.
באותו קרב, חשבתי שהמקוריות שלך ממש לא מהטבלאות בהשוואה אליו, אבל אני כן מרגיש שהוא שואב את האנרגיה הזו בעיר הולדתו. למה אתה חושב שהמשחק הזה יצא כמו שהוא יצא?
לכל שופט יש רעיון אחר, ולכל קרב יש תוצאה אחרת בגלל השופטים. אבל זה היה קרב מדהים. ואני זוכר שפשוט הייתי על הבמה ושמעתי "ארה"ב! אַרצוֹת הַבְּרִית!" כולם התחילו לקרוא "ארה"ב, ואז משום מקום, צרפת נכנסת. אנשים פשוט צועקים "צרפת!"
אחרי שהפסדת בסיבוב הזה, איך מצאת את האנרגיה לחזור ולהמשיך להתחרות? אתה רק אומר, אוקיי, זה היה אז, וזה סיבוב אחר?
כן, פשוט הייתי בהלם כי אני כל כך רגיל לנצח, וזו הייתה חוויה משפילה. אבל זה מה שקורה בשבירה. זה תמיד תורו של מישהו אחר, ולא תמיד אתה הולך לנצח. אני כאילו, בסדר, לפחות אני יכול להשיג ארד. בואו ננסה להשיג את הברונזה. עם זאת, הייתי מוטרד מזה. לא היה לי כוח כמו שהיה לי לקראת חצי הגמר. אבל, אני לא יודע, איכשהו קיבלתי נשימה שנייה!
יכולתי לראות את זה בזמן שצפיתי. באמת קלטת את זה בסוף, וזה היה מדהים.
חשבתי, בנאדם, בחייך, אתה יכול לעשות את זה. תילחם על ברונזה, אבל פשוט תהנה. תהנה מזה. תחזיר את המהות השבירה הזו. יש לך שלוש דקות מהחיים שלך, וזה כל מה שאתה צריך. והחזרתי את זה הביתה!
למה אתה מצפה בהמשך?
יש לי עוד תחרות אחת על אחד בעוד שבועיים. אז אני נשאר מוכן לזה, שומר על הבריאות. אחרי זה, אני רק רוצה להירגע, לקחת חופש, להתמקד יותר בקרבות קבוצתיים. כי הקרבות האינדיבידואליים האלה באמת קשים וגוזלים זמן וסוחטים נפשית. אז זה כמו הזמן להתרחק קצת, להתמקד יותר בקרבות קבוצתיים וליהנות מהריקוד.
חשבתי לעבור קצת לתאילנד ופשוט ללמוד מואי תאי. אני אחזור ואז – אני לא יודע! אולי לערוך אירוע? אני עורך אירוע לקהילה.
