זה היה שבוע קשה לדמוקרטיה כשקיבלתי סנאטור אדם שיף בטלפון.
דונלד טראמפ– אשר בילה את שלושת החודשים הראשונים של נשיאותו בביטול הממשלה הפדרלית ורומס על הפרדת הסמכויות בלב המערכת האמריקאית – היה כעת בהחלטת החלטת בית המשפט העליון פה אחד המפנה את הפקידים כדי להקל על החזרתו של גבר של מרילנד, שסחף את ההגבה של הנשיא בגירה של גולש.
עם זאת, הדמוקרט בקליפורניה – שהוביל את משפט ההדחה הראשון של טראמפ, שימש בוועדת הבית ב -6 בינואר, והיה יעד תכוף להתקפותיו של הנשיא – נראה אופטימי. "אנחנו הולכים לעבור את זה," הוא אמר לי, "ונעבור את זה כדמוקרטיה."
מה שלא אומר שהוא לא מודאג. אם לטראמפ יש את דרכו, המדינה יכולה לשאת "מעט דמיון לאמריקה שידענו במשך 250 השנים האחרונות", אמר שיף. עם זאת, הסנאטור אמר כי הוא מבהיר לראות בשבועות האחרונים כי יותר מחוקקים, מוסדות וחברי הציבור נלחמים בחזרה. בשיחה, שנערכה לצורך בהירות ואורך, אמר שיף כי הצגת הדמוקרטיה תדרוש אומץ מסוים ו"אסטרטגיה של כל העל. " "אין שום פייס מישהו", אמר, "שיש לו שאיפות סמכותיות."
יריד יהירות: אני רוצה לשאול אותך על ההערות של הסנטור ליסה מורקובסקי השבוע. היא אמרה "כולנו חוששים" ממה שטראמפ עושה כאן במונח השני שלו וכי היא "מאוד חרדה" מהשימוש בקולה מכיוון ש"תגמול הוא אמיתי. " מה התגובה שלך לזה?
אדם שיף: אני מברך עליה על כך שדיברתי, ואני חושב שהיא מדברת בעד הרבה אחרים שאינם מוכנים להיות ציבוריים כמו הדאגות שלהם. בהחלט, רבים מאיתנו במפלגה הדמוקרטית נאלצו לחוות לא רק את ההתקפות הפוליטיות, אלא את המידה בה היא מדממת לאיומים המופנים לביטחוננו האישי. כל כך הרבה מאיתנו נאלצו לנקוט בצעדים-בין אם זה שוכר ביטחון פרטי או מקשים את בתינו-שלא ניתן היה להעלות על הדעת, באמת, בעידן הקדם-טראמפ, אבל זה עכשיו מציאות. חלק ממה שטראמפ עשה במפלגה הרפובליקנית הוא לטפח מוסר של פחד והפחדה פוליטית, שכל מי שעומד בפניו יתמודד עם אתגר ראשוני. אבל אני חושב שהפחד עכשיו רחב יותר מזה. ואכן, אחד ההיבטים הבולטים ביותר בממשל טראמפ 2.0 הוא האקלים של הפחד שהוא הצליח לטפח ברחבי הארץ. פחד באוניברסיטאות ופחד במשרדי עורכי דין ופחד בכל החברה שלנו, שאני שומע כל הזמן – אנשים מודאגים ממה שהם יכולים לומר. זה אירוני עבור ממשל שטוען שהוא נגד צנזורה, כמה אנשים נאלצים לצנזור עצמי כעת על ידי קמפיין האיומים וההפחדות שלהם.
כמי שוחזר שוב ושוב על ידי טראמפ – לאחרונה על העלאת שאלות על מניפולציה של שוק פוטנציאלי עם התעריפים הללו – והתמודד עם איומי מוות בגלל זה, וצוטט על ידי קאש פאטל כ"שחקן מושחת בסדר הראשון ", מה אתה אומר לעמיתים כמו מורקובסקי שמבטא מתגבלים על מה שהוא עושה, אך אולי, כדי לעשות יותר? ולא רק אותם, אלא, כמו שאמרת, אוניברסיטאות ומשרדי עורכי דין העומדים בפני הבחירה הזו אם לעמוד או להודות?
הייתי אומר שאין שום פייס מישהו כמו דונלד טראמפ או המפגינים סביבו. כולנו צריכים לדחוף לאחור. התרופה הטובה ביותר לפחד היא להיות אמיצה. הייתי גאה לראות את הרווארד מחליטה שהם הולכים להילחם בממשל הזה ולא לקפוץ, והלוואי שכל אוניברסיטה אחרת תעשה את אותו הדבר. אני גאה לראות מספר משרדי עורכי דין עומדים כעת במערכה יוצאת הדופן של ממשל טראמפ, אפילו כפי שאחרים הכריחו. אין פייס מישהו שיש לו שאיפות סמכותיות. הם לא יופצו, והתגובה צריכה להיות סוג של פעולה קולקטיבית אמיצה. אני חושב שמה שהרווארד עשתה יעודד אוניברסיטאות אחרות למצוא את הקול שלהן. אני חושב שמה שהסנטור מורקובסקי עושה יגרום לסנאטורים אחרים למצוא את קולם. כולנו צריכים להגן על הדמוקרטיה שלנו, או שנראה אותה לאט אך בטוח נעלמת.
טראמפ לא מקבל הרבה מהדחיפה ההיא מהרפובליקנים. בינתיים, הסניף השיפוטי פסק נגדו בנקודות שונות, אך הוא התריס בהוראות – כולל מבית המשפט העליון. כפי שאמרתך ודמוקרטים אחרים ומשקיפים, אנו נמצאים במשבר חוקתי. אבל מהי הפנייה?
עלינו להשתמש באסטרטגיות מרובות כדי להחזיק את הדמוקרטיה שלנו יחד למשך ממשל זה. התדיינות משפטית הייתה אחת האסטרטגיות היעילות ביותר, ובתי המשפט הנמוכים בפרט עמדו חזק. לכן עלינו להמשיך להשתמש בהתדיינות משפטית, וכחברי הקונגרס, אנו יכולים לתמוך בהתדיינות זו עם תקצירי אמיקוס. אנו יכולים לתמוך בכך על ידי סיוע בזיהוי משרוקיות שיכולות לספק את הבסיס העובדתי, את התצהירים, לתמוך בהתדיינות משפטית. אנו יכולים להשתמש בתקשורת כדי לפרסם שימוש לרעה בכוחו של הממשל, כדי להדגיש את העודפים החריגים ולהפנות אליהם תשומת לב, ובכך, מעת לעת, אנו יכולים לאלץ אותם לסגת.
אני משתמש בהרבה כלים חדשים כדי לעשות זאת. אחד הדברים שלדעתי למדנו בבחירות לנשיאות היה שאנחנו מדברים רק דרך אמצעי תקשורת מסוימים, והיינו נעדרים ברובם בתחום הדיגיטלי. כל כך הרבה מאיתנו באמת מנסים לשנות את זה. אז התחלתי לעשות סרטון די לילי ב- YouTube ופלטפורמות אחרות כדי להדגיש כל פעולה שהציבור צריך להיות מודע לה.
ואנחנו צריכים להשתמש בגיוס. אני חושב שאנחנו מתחילים לראות את זה באמת קורה ברחבי הארץ, עם ההפגנות האלה לפני שבוע. ובחירות בוויסקונסין היו ירייה אמיתית בזרוע שהדמוקרטים היו זקוקים לה. אבל אין שום כלי אחד, אין סעד מחוקק אחד, ככל שאנו רוצים. אנו נצטרך להשתמש באסטרטגיה של כל העל.
האם אתה חושב שההודעות פורצות? מתקפה מתמדת יוצאת מהממשל הזה כל יום – אתה מכיר את הקו, "מציף את האזור בחרא."
אני חושב שהם פורצים. דיון צל שעשינו (לאחרונה) קיבל מיליוני צפיות במתכונת זו או אחרת. הרבה ממה שאני עושה במדיה החברתית מקבל מאות אלפי צפיות בכל פעם, אם לא במיליונים. עשיתי סרטון לאחרונה על קנדה שיש כעת למעלה ממיליון וחצי צפיות.
אבל עלינו לאזן בין הצורך לדחוף לאחור מול הרבה מאוד מעשים דיסקרטיים ובלתי חוקיים עם הצורך לקבל הודעה כללית ונהיגה. והמסר הגובש הזה, לדעתי, צריך להיות על המשק. אבל יותר מהודעות שליליות על הפגיעות שהוא עושה עם מדיניות התעריף הפזיזות והפחתת המס שהם רוצים למיליארדרים, עלינו גם להציע סדר יום מתקדם חזק ונועז. ואני חושב שאחד השיעורים האחרים שאנו צריכים לקחת מהבחירות לנשיאות הוא שההשתלבות בסטטוס קוו היא מוות פוליטי. אנשים עובדים קשה מתמיד ועדיין נאבקים להסתדר. אם זה המקרה, כל מפלגה שקשורה לסטטוס קוו הולכת להפסיד, ולכן לא מספיק לנו לתקוף את הממשל בגלל הנזק שהם עושים. עלינו גם להציע סדר יום חזק משלנו.
הזכרת את ההפגנות ואת הבחירות בוויסקונסין – היו כמה סימנים לכך שהאופוזיציה יוצאת מהצללים. איך היית משווה את התגובה הציבורית לטראמפ 1.0 לעומת טראמפ 2.0?
טראמפ אחד, הייתה לך תגובה מיידית. אני חושב שמונע על ידי כמה דברים. טראמפ איבד את ההצבעה העממית, והיה קל לאנשים להכיר בכך שהוא לא מייצג רוב של האמריקאים. ואני חושב שגם הייתה תחושה, שאנשים באמת לא מעריכים לחלוטין את סוג הנשיא המכוער, המחלוק, חסר החוק שהוא היה (כשהוא נבחר בפעם הראשונה). אבל עם הבחירה המחודשת שלו, הייתה דמורליזציה עמוקה מכיוון שהוא זכה בהצבעה העממית, והפעם אנשים ידעו מי הוא. הם ידעו מה הוא ייצג, ובעוד שהם אולי לא ידעו את המהירות שבה הממשל השני יקרע דברים, זו הייתה מכה בגוף שתצטרך להתמודד עם העובדה שהוא זכה בהצבעה העממית. אז אני חושב שהייתה תקופה של סיבוב. אני חושב שהתקופה הזו מסתיימת, ועכשיו אתה מתחיל לראות את ההתגייסות שהתרחשה מייד בממשל טראמפ הראשון – המונע על ידי הכרח, מונע על ידי פעולותיו חסרות החוק והדיקטטוריות יותר ויותר של הממשל. ואני חושב שאולי בגלל שזה לקח זמן רב יותר לפועל, זה עשוי בסופו של דבר להיות עמיד יותר. זה עשוי בסופו של דבר להיות תנועה חוצה יותר של העם האמריקני לדחות את הטרחה הסמכותית הזו.
זה די עוצר נשימה עד כמה טראמפ הצליח להשתנות בזמן כה קצר, וקשה לדמיין איך הדברים נראים מעכשיו, קל וחומר ארבעה. אם הוא ממשיך להתקדם, והרוב הרפובליקני לא בודק את כוחו, ואם הוא לא עומד בפני חיכוך בסניף המחוקק, ואם בתי המשפט לא יוכלו לאכוף את הוראות משלהם והוא פשוט מסוגל לעשות כל מה שהוא רוצה ככה, איך הדברים נראים כאן בעתיד הלא-קופתי?
ובכן, אז הפכנו להונגריה – או משהו גרוע יותר. אולי לא דיקטטורה מלאה, אבל בהחלט כבר לא הרבה דמוקרטיה. אתה יודע, ההתקדמות של קילמר אברגו גרסיה מקרה, שם הם יכולים לרדת מישהו מהרחוב, לשים אותו על מטוס מחוץ למדינה בניגוד לצו בית משפט, לעשות זאת מבלי שתהיה אי פעם דיון או מבקשים לבקש מבית המשפט לשנות את הצו, ואז לנקוט בעמדה כי אין להם שום חובה לנסות להחזיר אותו, למרות שבית המשפט העליון הורה שהם יאפשרו את חזרתו – ההרחבה הלוגית היא שהם יוכלו להוריד את כל הרחוב. אכן, הנשיא כבר דיבר על הסרת "גדולי בית", כפי שכינה אותם, כלומר אזרחים אמריקאים, לבתי כלא מחוץ למדינה. וההיגיון של עמדתו הנוכחית של משרד המשפטים הוא, כל עוד אנו עושים זאת לפני שבית משפט יכול להתערב, אין שום דבר שבתי המשפט יכולים לעשות בקשר לזה. אם זה המקום בו אנו בסופו של דבר, לא נותר הרבה מהדמוקרטיה שלנו. אם דמויות עם ברדס יכולות לתפוס אנשים מהרחוב ולגרש אותם, אנו דומים מעט לאמריקה שהכרנו במשך 250 השנים האחרונות.
עכשיו, יש לי אמון רב במדינה ובאופטימיות לגבי עתידנו. אנו הולכים לעבור את זה, ונעבור את זה כדמוקרטיה. אני אומר שבגלל שיש מיליונים ומיליוני אנשים נפלאים, פטריוטים ונדיבים בכל מדינה באיחוד. יש זמנים, אני חושב, בהיסטוריה שלנו כשאנחנו שוכחים את המלאכים הטובים יותר מהטבע שלנו. הרבה מהחרדה הכלכלית שאנשים מרגישים כרגע מניע הרבה מהכעס והחלוקה. הרבה מאיך שאנחנו מקבלים את המידע שלנו עכשיו – אלגוריתמים שאוצרים את מה שאנחנו רואים ולא רואים, מה אנחנו אוהבים ולא אוהבים – מעלים את החטיבות שהביאו אותנו לכאן.
אבל עברנו תקופות קשות אחרות של חלוקה וסערה. עברנו מלחמת אזרחים. עברנו מלחמת וייטנאם מחולקת וזמני קיטוב אחרים. וגם זה יעבור. אבל אני חושב שמה שאנחנו עושים ברגע זה יקבע כמה מהר הוא עובר. כולנו צריכים לעשות את חלקנו.
האנלוגיה למלחמת האזרחים מעט מרתיעה.
((צוחק) ובכן, אני בהחלט לא חושב שנחזור לזה. אך כדאי לנסות להעלות בפרספקטיבה שאנחנו מדינה שעברה לא רק מלחמת אזרחים אלא שתי מלחמות עולם, מאבק לזכויות אזרח שאופיינה באלימות ששימשה נגד הדוגלים בזכויות אזרח, והפגנות במלחמת וייטנאם שהביאו גם לאלימות. אלה אינם קשיים חסרי תקדים. היה לנו הרבה יותר גרוע, ונמצא את דרכנו גם בתקופה זו.
