בגיל 78, פטי סמית' יש לה הרבה מה לחגוג, ולא רק בגלל הקריירה הפורה שלה, אלא גם בגלל שחידושים עדיין נוכחים בחייה. לכבוד ספר הזיכרונות החדש שלה, לחם של מלאכים ויום השנה ה-50 ל סוסיםמה שהפך את הזמר והמשורר האייקוני למפורסם, ליווה סמית בוקר CBS עִתוֹנָאִי אנתוני מייסון בביקור בחנות ניירת כדי לדבר על תהליך היצירה שלה.
"אני חייב לומר, אף פעם לא נמאס לי מחנויות נייחים", אומר סמית', שיצירתו הספרותית הקודמת כוללת רק ילדים (2011) ו רכבת M (2015). "אני אוהבת הכל: המספריים, העטים, מהדקי הנייר… הכל בשבילי, כמו ציוד לבית ספר מהולל", היא אומרת בזמן שהיא סוקרת את מלאי מוצרי הנייר. "כל מחברת היא אפשרות. אתה פותח אותה, וזו הרפתקה חדשה."
לאחר מכן, מייסון שואלת את סמית', שמתייחסת לעצמה כ"רוקסטאר מקרית", במהלך קטע הראיונות הרחב יותר שלהם, אם היא תמיד צריכה לכתוב את עבודתה ביד לפני הדיגיטציה שלה. "אני כותב 80% ביד", עונה סמית. "אני אף פעם לא יושב ליד המחשב כדי לכתוב משהו. תמיד כתבתי במחברות. אני אוהב את חוש המוח והעט, אתה יודע, בלי טכנולוגיה. יש לך את הנייר והעט שלך. ואני אוהב את התחושה של כתיבה. אהבתי את זה כל כך, למדתי לכתוב עם נוצה ועם ציפורן בקבוק דיו בבית הספר".
לאחר מכן סמית' מחזירה את הצופים לילדותה ברחבי שיקגו ודרום ג'רזי. "פעם ביליתי הרבה זמן בניסיון להעתיק את הכרזת העצמאות ובגלל זה כתב היד שלי די נחמד", היא מסבירה את כושר הכתיבה שלה, "כי ביליתי שעות רק בניסיון לשחזר את הדרך שבה הם כתבו. כתב היד של תומס ג'פרסון יפה, באמת", היא מוסיפה.
ההקדמה לזיכרונותיה, המכילה גילויים כמו האבהות האמיתית של אביה של פטי סמית', היא אודה אמיתית לכתב היד. "העט משרבט על פני הדף 'מורד גבנון מורדים גבנון מורדים גבנון מורדים גבנון מורדים דבשת' מה משמעות המילים האלה, שואל העט. אני לא יודע, עונה היד", כותב סמית'. "אלוהים לוחש דרך קמט בטפט, טיפת מים מתפוצצת כמו משוואה."
פורסם במקור ב- twoday.co.il España
