סרנים גנטיים מגלים את הסנאים האדומים כנשאי צרעת מימי הביניים

מחקרים חושפים כי סנאים אנגלים אדומים מימי הביניים אירחו חיידקים גורמי צרעת, והשפיעו על ההבנה שלנו לגבי ההיסטוריה של המחלות והעברה שלהן בין בני אדם ובעלי חיים.

עדויות מאתרים ארכיאולוגיים בעיר וינצ'סטר האנגלית מימי הביניים מראות שפעם סנאים אדומים אנגלים שימשו כמארח חשוב עבור Mycobacterium leprae זנים שגרמו לצרעת באנשים, כך מדווחים חוקרים היום (3 במאי) בכתב העת ביולוגיה נוכחית.

ניתוח גנטי של זנים מימי הביניים

"עם הניתוח הגנטי שלנו הצלחנו לזהות את הסנאים האדומים כמארח החיות העתיק הראשון של צרעת", אומרת הסופרת הבכירה ורנה שוינמן מאוניברסיטת באזל בשוויץ. "זן הסנאי האדום מימי הביניים שמצאנו קשור יותר לזנים אנושיים מימי הביניים מאותה עיר מאשר לזנים מבודדים מסנאים אדומים מודרניים נגועים. בסך הכל, התוצאות שלנו מצביעות על תפוצה עצמאית של M. leprae זנים בין בני אדם לסנאים אדומים בתקופת ימי הביניים."

"הממצאים שלנו מדגישים את החשיבות של שילוב חומר ארכיאולוגי, בפרט שרידי בעלי חיים, לחקר הפוטנציאל הזואונוטי לטווח ארוך של מחלה זו, שכן רק השוואה ישירה של זני אדם ובעלי חיים קדומים מאפשרת שחזור של אירועי העברה פוטנציאליים לאורך זמן", אומר שרה אינסקיפ מאוניברסיטת לסטר, בריטניה, מחברת שותפה במחקר.

הקשר היסטורי של צרעת ומארחי בעלי חיים

צרעת היא אחת המחלות העתיקות ביותר שתועדו בהיסטוריה האנושית והיא נפוצה עד היום באסיה, אפריקה ודרום אמריקה. בעוד שמדענים התחקו אחר ההיסטוריה האבולוציונית של המיקובקטריה הגורמת לו, הם לא ידעו כיצד ייתכן שהוא התפשט לאנשים מבעלי חיים בעבר מעבר לכמה רמזים לכך שייתכן שהסנאים האדומים באנגליה שימשו כמארח.

פרטי המחקר וממצאים

במחקר החדש, החוקרים חקרו 25 דגימות של בני אדם ו-12 סנאים כדי לחפש M. leprae בשני אתרים ארכיאולוגיים בווינצ'סטר. העיר הייתה ידועה בזכות הצרעת שלה (בית חולים לאנשים עם צרעת) והקשרים למסחר בפרווה. בימי הביניים נעשה שימוש נרחב בפרוות הסנאי לקיצוץ ולריפוי בגדים. אנשים רבים גם החזיקו סנאים לכודים כערכות בטבע וגידלו אותם כחיות מחמד.

החוקרים רצפו ושחזרו ארבעה גנומים המייצגים זנים מימי הביניים של M. leprae, כולל אחד מסנאי אדום. ניתוח כדי להבין את מערכות היחסים ביניהם מצא שכולם שייכים לענף אחד על M. leprae עץ משפחה. הם גם הראו קשר הדוק בין זן הסנאי לבין זן שנבנה לאחרונה מבודד משרידיו של אדם מימי הביניים. הם מדווחים כי זן הסנאים מימי הביניים קשור יותר לזנים אנושיים מווינצ'סטר מימי הביניים מאשר לזני סנאי מודרניים מאנגליה, מה שמצביע על כך שהזיהום הסתובב בין אנשים ובעלי חיים בימי הביניים באופן שלא זוהה קודם לכן.

"ההיסטוריה של הצרעת היא הרבה יותר מורכבת ממה שחשבו בעבר", אמר שוינמן. "לא נלקח בחשבון התפקיד שבעלי חיים עשויים למלא בהעברה ובהפצה של המחלה בעבר, וככזה, ההבנה שלנו לגבי ההיסטוריה של הצרעת אינה שלמה עד שהמארחים הללו נחשבים. ממצא זה רלוונטי להיום שכן עדיין לא נחשבים מארחים של בעלי חיים, למרות שהם עשויים להיות משמעותיים במונחים של הבנת התמשכות המחלה בת זמננו למרות ניסיונות ההדברה".

"בעקבות COVID 19מארחים של בעלי חיים הופכים כעת למוקד תשומת לב להבנת הופעת המחלה והתמדה", אמר אינסקיפ. "המחקר שלנו מראה שיש היסטוריה ארוכה של מחלות זואונוטיות, והן השפיעו עלינו וממשיכות להשפיע עליהן".