סכנה לשעות הלילה המאוחרות: מדענים מגלים קשר בין מצב שינה שכיח לאפילפסיה

התוצאות מציעות הבנה עמוקה יותר של הקשר המורכב בין הפרעות שינה ואפילפסיה.

על פי מחקר חדש שמומן על ידי ה המכונים הלאומיים לבריאות (NIH) ופורסם ב לִישׁוֹן, קיים קשר בין דום נשימה בשינה, רמות חמצן נמוכות במהלך השינה והופעת אפילפסיה לאחר גיל 60, המכונה אפילפסיה מאוחרת. קשר זה נמשך ללא קשר לגורמי סיכון אחרים שנקבעו לשני המצבים, כגון יתר לחץ דם ושבץ מוחי. ממצאים אלה יכולים לשפר את ההבנה שלנו לגבי הקשר בין הפרעות שינה ואפילפסיה מאוחרת, ועשויים גם לחשוף יעדי טיפול פוטנציאליים חדשים.

"ישנן עדויות הולכות וגדלות לכך שאפילפסיה מאוחרת עשויה להעיד על מחלת כלי דם בסיסית, או מחלה ניוונית נוירו-דגנרטיבית, אפילו כסמן פרה-קליני של מחלה ניוונית נוירו-דגנרטיבית", אמרה רבקה גוטסמן, MD, Ph.D., ראש ענף שבץ ב- המכון הלאומי של NIH להפרעות נוירולוגיות ושבץ מוחי (NINDS), ומחבר על המחקר. "בהשוואה לקבוצות גיל אחרות, למבוגרים יש את השכיחות הגבוהה ביותר של מקרים חדשים של אפילפסיה – שלעד מחציתם אין סיבה ברורה. דום נשימה בשינה נפוץ בקרב אנשים עם אפילפסיה, אך הקשר אינו מובן היטב".

מתודולוגיית מחקר וממצאים

חוקרים, בראשות כריסטופר קרוסלה, MD, עוזר פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, בולטימור, זיהו מקרים של אפילפסיה מאוחרת באמצעות טענות Medicare וניתחו נתוני שינה של יותר מ-1,300 משתתפים במחקר על הפרעות נשימה בשינה. מחלת לב וכלי דם. הם מצאו שאנשים שרוויון החמצן שלהם ירד מתחת ל-80% במהלך השינה, מצב המכונה היפוקסיה לילית, היו בסיכון גבוה פי שלושה לפתח אפילפסיה מאוחרת בהשוואה לאלה שלא היו להם רמות חמצן נמוכות דומות. בנוסף, משתתפים עם דום נשימה בשינה שדווחו על עצמם בשלב מאוחר יותר, היו בסיכון גבוה פי שניים לפתח אפילפסיה מאוחרת מאלו ללא הפרעת השינה.

מידת ההיפוקסיה במהלך השינה הייתה קשורה לאפילפסיה מאוחרת, ללא תלות בבעיות רפואיות אחרות ובגורמים דמוגרפיים אחרים. הכותבים מציינים שהמחקר לא זיהה קשר בין מדד דום נשימה-היפופניה, מדד מסורתי לחומרת דום נשימה בשינה.

דום נשימה בשינה ידוע כגורם סיכון לבריאות מוח לקויה בדרכים אחרות, כולל הסיכון לשבץ מוחי ודמנציה, אך קשר לאפילפסיה לא תואר קודם לכן. הקשר להיפוקסיה מצביע על כך שחשיפה כרונית חוזרת ונשנית לרמות חמצן נמוכות בן לילה עלולה להוביל לשינויים מוחיים שבסופו של דבר מובילים לסיכון לאפילפסיה. המחקר אינו יכול לקבוע אם טיפול או מניעת דום נשימה בשינה עשויים להפחית את הסיכון לאפילפסיה, אך הוא מצביע על כך שזה עשוי להיות יעד פוטנציאלי חשוב להפחתת הסיכון לאפילפסיה מאוחרת.

"גילוי סיבה הפיכה להתפתחות של כל סוג של אפילפסיה אידיופטית היא מטרה שאפתנית עבור חוקרי אפילפסיה או קלינאים", אמרה ד"ר קרוסלה. "אנו מקווים שהמחקר הזה עשוי להיות צעד ראשון קטן בכיוון הזה וגם עידוד להעריך ולטפל בהפרעות שינה בחולים עם אפילפסיה."

מכיוון שלדום נשימה בשינה יכולות להיות השפעות קרדיווסקולריות ובריאות המוח, הממצאים עשויים גם לסייע בסופו של דבר לזהות אנשים בסיכון לחלק מהמצבים האחרים הללו, מה שמספק הזדמנות אפשרית לטיפול ומניעה.

יש צורך במחקרים עתידיים כדי להעריך האם טיפול בדום נשימה בשינה בחולים בסיכון לאפילפסיה מאוחרת עשוי לסייע במניעת הופעת המחלה.

המחקר מומן על ידי המכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ, המכון הלאומי ללב, ריאות ודם, והמכון הלאומי להזדקנות.