אני מרגיש כאילו – כך לֹא מגניב", אומר ג'ורג' מקנאלי. אנחנו בצ'ייס בנק בטרייבקה. לא החלק עם רחובות מרוצפים, לופטים בשווי 20 מיליון דולר ובוטיקים שמוכרים מכנסי ג'ינס יפניים בשווי 500 דולר. החלק שממזרח לווסט ברודווי שמדמם לתוך החצץ של הרובע הפיננסי, גורדי השחקים כל כך גבוהים והרחובות כל כך צרים שמגיעים להרבה אור שמש תחת אור שמש. חדר שמדיף ריח של ליסול, ליד קופה מאחורי פרספקס אף אחד לא יתאר את זה כ"מגניב".
בן ה-23 מתמקד בהיפר-פוקוס על מגניב כרגע, כי ברחובות משם הוא מכין מסעדה בשם Faux. למה פו? "אני לא יודע," הוא אומר, מכה באד שלו. "במהלך הבנייה, יש חבורה של אלמנטים שונים בבנייה שכולם כמו, מזוייף זה, מזויף ש…."
יש לו חזון: מסעדה לכל היום שמגישה אוכל שהוא בדרום צרפת, כמו מהסוג שהיית מקבל ביום מושלם בסן טרופז אבל לא יומרני או יקר מדי. והוא נשאר פתוח עד מאוחר. "אי אפשר להשיג אוכל בשום מקום אחרי 11, חצות," הוא מקונן על העיר שכביכול לא ישנה. למטה הוא בונה טרקלין שבו האורחים יכולים להתעכב. כרגע החזון עדיין בבנייה. ובגלל זה אנחנו בבנק. כדי לעשות משהו מגניב כרוך בתהליך לא מגניב של היתרי יעוד, חוקי בנייה ומשיכות מזומנים. "אני חייב להיות כל כך משעמם לגבי דברים עכשיו," הוא אומר, תוחב צרור שטרות בארנקו. כמה קעקועים שחורים, כולל אחד מכוס קוקטייל, מתכופפים על זרועותיו.
הוא אולי נראה צעיר כפותח מסעדה, אך רוב הגברים בגילו אינם בנו של קית' מקנאלי, האיש שיצר את בלתזאר ומינטה טברנה, אם למנות רק שניים; הם לא אחיינו של בריאן מקנאלי, אחיו של קית' שעשה אינדוצ'ין. משפחת מקנלי מחזיקה בידע עמוק בניו יורק: למרות היותם אנגלים שנולדו וגדלו, הם פתחו את בתי האוכל שהגדירו והיוו השראה לתרבות העיר התחתית של העיר. ג'יי מקינרני הפך להיות פיוטי על האודיאון ב אורות בהירים, עיר גדולה. בשנות התשעים, סקס והעיר הקדיש פרק לסמנתה וקארי המנסות להיכנס לבלתזאר דק. האם ג'ורג' יכול להיות הבעלים של ליל ה-Gen Z?
בעוד ש"ילד של" במשחק או בדוגמנות ישלח האשמות של תינוקות נפו, השוליים של עסקי המסעדנות קלושים מכדי שמישהו יראה שאכפת לו. כפי שכתב אנתוני בורדיין מטבח סודי: "אף פעם לא היה לי חופש בשישי או שבת, תמיד עובד בחגים, להיות הכי עסוק כששאר העולם רק יוצא מהעבודה, יוצר תפיסת עולם מוזרה לפעמים."
תפיסת העולם הזו היא היחידה שהייתה למקנאלי אי פעם, תחילה כילד בין דוכני העור האדומים של המסעדות של אביו, ואז כנער שעבד בפאב בלונדון. לאחר מכן, כמעט בכל עמדה בחלק האחורי והקדמי של הבית: אוטובוס, מדיח כלים, מלצר, ברמן. מקנאלי הבכור לא נמכר כשראה את המרחב הפוטנציאלי של Faux. ג'ורג' חתם על חוזה השכירות בכל מקרה. לא היו לו הסתייגויות.
