ב-11 במאי, ראש ממשלת ניז'ר מואשם ממשלת בניין על הפרת הסכם סחר למשלוח יצוא הנפט שלה דרך צינור שהוזמן לאחרונה דרך בנין. ההצהרה מגיעה על רקע סירוב מתמשך של הממשל הצבאי של ניז'ר לפתוח מחדש את הגבול עם בנין, בצטט לא מוגדר דאגות ביטחוניות.
ניז'ר ובנין הן שתיהן מדינות הממוקמות באזור מערב אפריקה. בבנין, רוב מרכזי האוכלוסייה הגדולים כמו קוטונו ופורטו נובו יושבים ליד החוף הדרומי עם מפרץ גינאה. ליד הגבול מצפון נמצאת בירת ניגריה והעיר הגדולה ביותר, ניאמי. בין שני אזורי הליבה שוכנים הסוואנות הסובטרופיות, המאוכלסות ברובו בדלילות, ואזור המעבר הסהלי שבו מתגוררת חלק ניכר מהאוכלוסייה המוסלמית של בנין. זה גם באזור זה שבו הממשל מפורטו נובו הוא הכי הרבה קָלוּשׁ, ו איפה ה עיקר התקפות טרור על אדמת בנינית הוא מורגש.
לאחר הפיכה ביולי 2023, הארגון הפוליטי והכלכלי האזורי ECOWAS השעה את חברותה של ניז'ר בְּתוֹך הגוש, סגר את גבולותיו עם המדינה והנהיג סנקציות. ECOWAS מורם חלקית ההגבלות הללו בפברואר, אך ממשלת ניג'ריה עדיין סגרה את גבולותיה בפני סחורות בניניות ואנשים העוברים בה.
יש סיבות לפקפק בכנות הרציונל של ניז'ר לסגירת הגבול עם בנין. לכאורה נועדה למנוע תנועה חופשית של קבוצות ג'יהאדיסטיות, למעשה, החונטה הניגרית לא השעתה את התנועה עם מאלי או בורקינה פאסו מאז התוצאות המיידיות של ההפיכה באוגוסט. זאת למרות אזורי הגבול בין שלוש המדינות הללו מתווכחים יותר חריפים על ידי פעילות ג'יהאדיסטית מאשר בשטחים שבשליטת ממשלת בניין.
הסיבה הסבירה הרבה יותר לסגירת הגבול של החונטה הניגרית היא שהיא מנסה לבנות עצמאות כלכלית ופוליטית מחוץ ל-ECOWAS. נעשו תנועות בכיוון זה באמצעות יצירת ה- ברית מדינות הסאהל בסוף 2023, המורכב ממאלי, בורקינה פאסו וניז'ר. הבעיה היא ששלוש המדינות הללו נטולות לים, כלומר הייצוא והיבוא שלהן חייבים לעבור בהכרח דרך מדינות ECOWAS שכנות. מצב זה בלתי נמנע עבור השלושה ומעניק גם ל-ECOWAS, אליה משתייך בנין, מינוף משמעותי.
ממשלת בניני מתעקש שניז'ר חייבת לבצע שתי משימות לפני שפורטו נובו תאפשר שוב את זרימת הנפט. אחת מהן היא הנורמליזציה של היחסים עם בנין, שהתקלקלו מאז ההפיכה, שכן בנין השתתפה בסנקציות ה-ECOWAS נגד מאלי, בורקינה פאסו וניז'ר לאחר כל אחת מהן. מדינות הפיכות בהתאמה. השני הוא שניז'ר פותחת מחדש את גבולה עם בנין, תוך התמקדות במתן אפשרות לסחורות נוספות להיכנס לניז'ר. לניז'ר יש מינוף מועט בהקשר הזה. סך היצוא השנתי של בניז'ר לניז'ר עמד על כ-60 מיליון דולר אמריקאי ב-2019. בינתיים, הצינור היה מגדיל את סך יצוא הנפט של ניז'ר פי חמישה ל-110,000 חביות נפט ליום, עוד 90,000 ליום מאשר הנוכחי רמותעם הכנסות פוטנציאליות מזה הוסיף הפקה בהיקף מסיבי 3 מיליארד דולר בשנה במחירי הנפט הנוכחיים, הכולל בסביבות 15% מהתמ"ג של האומה הענייה.
שותף לעסקת הצינור, תאגיד הנפט הלאומי של סין (CNPC) סיפק הזרמת מזומנים בצורה של הלוואה מגובת סחורות של כ 400 מיליון דולר עבור פרויקט הצינור. בהתחשב במעורבות ה-CNPC בפרויקט, בייג'ין עשויה להיות מוכנה להתערב בסכסוך כדי להגן על האינטרסים הכלכליים שלה. סין נסחרת עם בנין בהיקף של מאות מיליוני דולרים בשנה, וכתוצאה מכך, היא נושאת כוח כלכלי עם פורטו נובו.
עם העמדה הדיפלומטית והמינוף הכלכלי של סין על שני הצדדים, עסקה בין שתי מדינות מערב אפריקה היא ממשית, ואולי אחת האפשרויות הסבירות ביותר. זה נובע בעיקר מכך שהאינטרסים של סין באזור מושפעים מהריב. העובדה שבייג'ין הצליחה לתכנן עסקה הרבה יותר מסובכת בין איראן וסעודיה ב-2023, מדברת בסדר גודל. השאלה העיקרית היא האם לבייג'ינג יש רצון פוליטי לתווך עסקה ו מה כישלון עשוי להוביל ליציבות פוליטית וכלכלית אזורית הולך קדימה.
