האם יש אזור בלתי ידוע בקצה מערכת השמש שלנו? גילויים חדשים ממסע חללית "ניו הורייזונס" של נאס"א מראים את האפשרות המדהימה הזו, וגורמים למדענים לשקול מחדש את הגבולות של מערכת השמש.
המסע של "ניו הורייזונס", שהחל ב-2006, חצה את הגבולות המוכרים לנו כאשר הגיע לכוכב הלכת הננסי פלוטו בשנת 2015, ולאובייקט "ארוקות'" שבחגורת קויפר בשנת 2019. במשך המסע המדהים הזה, שנמשך 18 שנים ו-8 מיליארד קילומטרים (53 יחידות אסטרונומיות) במערכת השמש, הצליחה החללית לגלות פרטים מרתקים על חגורת קויפר, אזור הנמצא מעבר לכוכב הלכת נפטון ואשר מכיל מאות אלפי אובייקטים קפואים וסלעיים, אותם רואים כ"אבני בניין" של מערכת השמש שלנו.
יותר אבק ממה שציפו
במהלך המסע, גילה המכשיר "ונציה ברני" (SDC) שעל החללית רמות אבק גבוהות ממה שציפו, מה שמעלה את הסברה שהצפיפות של האובייקטים והאבק בחגורת קויפר עשויה להתפשט הרחק מעבר למה שהעריכו בעבר. ממצא זה מצביע על אפשרות לקיומה של חגורה נוספת מעבר לזו שכבר ידועה לנו, או אפילו הרחבה ניכרת של האזור.
חשיבות הגילוי
התוצאות פורסמו בכתב העת "The Astrophysical Journal Letters" ב-1 בפברואר, והן מדגישות את המורכבות של חגורת קויפר ואת יכולתה לייצר אבק באמצעות התנגשויות בין האובייקטים שבה או כתוצאה מהשפעת גרגירי אבק מחוץ למערכת השמש.
מה הלאה?
במשך שלוש השנים האחרונות, כשהחללית נסעה מ-45 עד 55 יחידות אסטרונומיות (UA) מהשמש, מכשיר ה-SDC שלה תיעד כמויות אבק מפתיעות. ממצאים אלה, יחד עם גילויים מטלסקופים ארציים, כמו הטלסקופ היפני סובארו שבהוואי, מצביעים על כך שחגורת קויפר עשויה להשתרע עד 80 יחידות אסטרונומיות ואף יותר. החוקרים ממשיכים לבחון את הסיבות לרמות האבק הגבוהות הללו, כולל האפשרות שהקרינה מהשמש ודחיפות אחרות מובילות את האבק למרחקים גדולים מהצפוי.
בזמן ש"ניו הורייזונס" ממשיכה במסעה למרחקים של למעלה מ-100 יחידות אסטרונומיות מהשמש, יש לה פוטנציאל ייחודי לחשוף עוד יותר על חגורת קויפר, מקורות האבק, וגם על האבק הבין-כוכבי.
