מלחמת האזרחים בסודאן עשתה יותר מהרס חיים – היא פירקה את המערכות שמקיימות אותם. החקלאות, פעם עמוד השדרה של כלכלת המדינה וחבל הצלה למיליונים, ירדה על ברכיה על ידי שנים של אלימות. אבל הסיפור לא נגמר שם. חוסר הביטחון התזונתי שנוצר הפך ליותר מטרגדיה הומניטרית; זהו ניצוץ שמצית מחדש את עצם הקונפליקט שגרם לו. בסודן, רעב ומלחמה אינם עוד משברים בודדים, אלא שני צדדים של אותו מטבע, הנעולים במעגל קסמים שמאיים לכלות את המדינה.
סודן, המדינה השלישית בגודלה באפריקה, סבלה עשרות שנים של סכסוכים וחוסר יציבות פוליטית, כשהמצב החמיר לאחר הדחת הרודן הוותיק עומר אל-בשיר ב-2019. בתחילה נתפס כצעד לקראת דמוקרטיה, המעבר התפרק במהירות כאשר פלגים יריבים בתוך הצבא התחרו על שליטה. באפריל 2023, מאבק הכוחות הזה הידרדר למלחמת אזרחים הרסנית בין הכוחות המזוינים של סודאן (SAF) וכוחות התמיכה המהירה (RSF), שתי קבוצות צבאיות הידועים לשמצה בשל התעלמותן הבוטה מנורמות משפטיות ואתיות. הסכסוך עקר מעל 11 מיליון בני אדם, הרס תשתיות מרכזיות והרס את המגזר החקלאי, שבעבר העסיק רוב מכריע של האוכלוסייה. כשמיליוני סודנים מתמודדים כעת עם חוסר ביטחון תזונתי חריף, האומה מתנודדת על סף קריסה, נעולה במעגל של אלימות ורעב.
קריסת המגזר החקלאי בסודן
השיבוש במגזר החקלאי בסודן הוא אחד הנפגעים הבולטים ביותר של מלחמת האזרחים. בשנת 2011, 80% מסך כוח העבודה במדינה הועסק במגזר החקלאות. המספר הזה ירד מאז בחצי, כשהמלחמה אילצה חקלאים רבים לנטוש את שדותיהם או לברוח לאזורים עירוניים בחיפוש אחר ביטחון. הירידה בפריון החקלאי משפיעה גם על בטחון המזון, שכן הפחתת הייצור המקומי מאלץ את סודן להסתמך יותר על יבוא, שלעיתים קרובות אינו נגיש עקב עליית עלויות התחבורה וחסימות סחר שנגרמו כתוצאה מהמלחמה.
ההרס החקלאי הזה ניזון ישירות למשבר הומניטרי מחריף. בשנת 2023, ייצור הדגנים הכולל צנח ל-4.1 מיליון טון מוערך – ירידה דרמטית של 46% מהרמות שלפני המלחמה. תחזיות מוקדמות לשנת 2024 מצביעות על ירידה נוספת של 18% לכ-3.38 מיליון טון מטרי. הירידה המתמשכת בייצור הדגנים היא מגמה מדאיגה, במיוחד בהתחשב בעובדה שאין ניסיונות פנימיים של ה-RSF או SAF לחזק את הביטחון התזונתי של המדינה.
ההשפעה של הקריסה החקלאית של סודן היא עגומה – 26 מיליון בני אדם, יותר ממחצית מאוכלוסיית המדינה, מתמודדים כעת עם רעב חריף. כדי לשים את זה בפרספקטיבה, מדובר פי שלושה מאוכלוסיית ניו יורק, מה שהופך את סודן לבית למשבר הרעב הגדול ביותר בעולם כיום.
העקירה מחמירה את הקריסה החקלאית: יותר מ-11 מיליון סודאנים נמלטו מבתיהם, השאירו את שדותיהם ללא טיפוח ופרנסתם הושמדה. הסכסוך הפך את האזורים הכפריים לא בטוחים, וחקלאים בורחים או אינם מסוגלים לעבד את אדמתם עקב המלחמה. רבים עוברים למרכזים עירוניים צפופים, שבהם המשאבים כבר מתוחים. בערים כמו חרטום, התחרות על מזון, מים ומוצרים בסיסיים דחפה אנשים רבים להתנחלויות לא רשמיות, מה שעודד עוד יותר את העוני ואת חוסר היציבות. ככל שהאוכלוסייה העירונית גדלה, היא מפעילה עומס נוסף על תשתיות ושירותים, ומייצר נקודות הבזק חדשות לסכסוך על משאבים מוגבלים.
לולאת משוב סכסוך-רעב
העקירה של חקלאים סודנים עקב סכסוך יצרה לולאת משוב הרסנית הקושרת את הקריסה החקלאית להסלמה ברעב ובאלימות. כאשר חוות ושדות נהרסים, אספקת המזון מתדלדלת, מה שמגביר את הרעב. הרעב שנוצר דוחף מגויסים חדשים להצטרף לכוחות צבאיים, שלאחר מכן, בתורם, תוקפים עוד כפרים ומשמידים חוות נוספות, ויוצרים עוד יותר רעב.
בעצם, זו תגובת שרשרת פשוטה: אלימות הורסת חוות, הרעב גובר, ואז הרעב מלבה עוד אלימות. כל שלב מחמיר את השלב הבא, והמחזור חוזר על עצמו. כל עוד החוות נשארות הרוסות והלחימה נמשכת, כמעט בלתי אפשרי לעצור את ספירלת הרעב והקונפליקט
תוצאה מזיקה במיוחד של לולאת המשוב הזו היא התפשטות השליטה של המיליציות על אזורים חקלאיים אסטרטגיים. גם הכוחות המזוינים של סודאן (SAF) וגם כוחות התמיכה המהירה (RSF) השתמשו בטקטיקות כמו חסימת סיוע ופשיטה על חוות כדי להרחיב את השפעתם. ככל שקרקע חקלאית פורייה נשלטת על ידי מיליציות, הגישה למזון הופכת מוגבלת עוד יותר, מה שגורם לעקירה נוספת ולסבל. היעדר סמכות המדינה באזורים כפריים רבים אפשר לקבוצות חמושות למלא את ריק הכוח, ולעתים קרובות טורפים אוכלוסיות חלשות, מה שהחמיר הן את משבר המזון והן את מלחמת האזרחים המתמשכת.
גם ההשלכות הכלכליות חמורות. בשנת 2023, כלכלת סודן התכווצה בכמעט 40%, בעיקר בשל שיבושים בחקלאות ובמסחר, כאשר חלק ניכר מאספקת המזון הצטמצם ליבוא שכיום נתון לאינפלציה קיצונית. עליות העלויות של תחבורה וחסימות סחר הובילו להרקיע מחירים של מוצרים חיוניים, כולל מזון בסיסי, מה שהופך אותם לבלתי נגישים לרוב האוכלוסייה. מחיר הלחם עלה ביותר מ-200% מאז תחילת המלחמה, ופעם דגנים בשפע כמו דגנים הפכו נדירים.
חוסר היכולת של המדינה לשבור את המעגל הזה של הרס, רעב ואלימות הוביל לאחד המשברים ההומניטריים הקשים ביותר בהיסטוריה האחרונה. בשנת 2024 צפויה סודאן להכיל את המספר הגבוה ביותר של אנשים הזקוקים לסיוע הומניטרי דחוף בעולם, עם למעלה מ-18 מיליון אנשים הזקוקים לסיוע מיידי.
מבט קדימה
כדי לשבור את המעגל, נדרשת פעולה דחופה במספר חזיתות. יש להקל על סיוע הומניטרי, ולהקים מסדרונות בטוחים למזון ולתרופות כדי למנוע הרעבה נוספת. לחץ בינלאומי על כל הפלגים המעורבים לאפשר גישה בלתי מוגבלת לסיוע הוא קריטי בהקלה על סבל מיידי. במקביל, בנייה מחדש של התשתית החקלאית של סודן – במיוחד באזורים שבהם חקלאים עקורים יכולים לחזור בשלום – תהיה חיונית להתאוששות ארוכת טווח. מאמצים מקומיים להחיות את החקלאות, הנתמכים על ידי שותפים בינלאומיים, יכולים להציע את הדרך בת-קיימא היחידה לשבור את מעגל האלימות והרעב. בנוסף, שיפור פרנסתם של עקורים באמצעות יצירת מקומות עבודה וגישה לחינוך יכול לעזור להפחית את המשיכה של מיליציות, ולהציע חלופות לאלה שנקלעו למעגל האלימות.
בסופו של דבר, סיום מלחמת האזרחים בסודן ידרוש פירוק מבני כוח של מיליציות והשבת סמכות המדינה על המשאבים החקלאיים והכלכליים של המדינה. רק על ידי שבירת הקשר של אלימות ורעב תוכל סודן לקוות להתקדם לעבר עתיד בטוח ושליו.
