הרבה יותר משנתיים לאחר הפלישה המלאה של רוסיה לאוקראינה, ארצות הברית סוף סוף נתנה תמיכה מוגבלת לאוקראינה להשתמש בנשק שלה על אדמת רוסיה, אבל רק בסביבה הקרובה של חרקוב. היכולת של אוקראינה לפגוע במטרות צבאיות בתוך שטח רוסי באמצעות נשק שסופק מארה"ב וממערב היא הצעד הבא הגיוני במהלך המלחמה. נכון לעכשיו, רוסיה משיגה הישגים טריטוריאליים נוספים בצפון ובמזרח סביב חרקוב; לוח השנה המדיני במערב נראה פחות חיובי כלפי אוקראינה, והלחץ ימשיך להיבנות להסדר במשא ומתן. בהתחשב בסביבת הפעולה הזו, אור ירוק מוושינגטון לפגיעה במטרות עמוק בתוך רוסיה, לא רק מעבר לגבול, יספק לאוקראינה מינוף משמעותי ודחיפה מורלית. עם זאת, תקיפות ארוכות טווח עדיין נחשבות להסלמה מדי על ידי ארה"ב וגרמניה, אך במיוחד לא על ידי צרפת, בעבר אחת התומכות הזהירות ביותר של אוקראינה, שבשלב המוקדם של המלחמה חששה מ"השפלה" של רוסיה.
עד כה, בריטניה, פינלנד, שוודיה, פולין, המדינות הבלטיות ואחרות נתנו לקייב אישור להשתמש בכלי הנשק שלהן כדי לתקוף בתוך רוסיה, כששר ההגנה ההולנדי הוסיף כי זה "אפילו לא צריך להיות נושא לוויכוח". ' צרפת הגיעה למסקנה דומה, כשהנשיא מקרון אמר שאוקראינה צריכה רק 'לנטרל' אתרים צבאיים ספציפיים בתוך רוסיה שמהם משוגרים טילים. גרמניה החלה להרגיע את עמדתה אך עדיין לא סיפקה לאוקראינה את כלי הנשק של מזל שור שמסוגלים להגיע לאדמת רוסיה.
ככל שבחירות 2024 מתקרבות, וושינגטון נראית מבודדת יותר ויותר מבנות בריתה האירופיות בנאט"ו שמתחילות לשאת את משקלן ולפעול בשם האוטונומיה האסטרטגית וחלוקת הנטל שהיווה זה מכבר נקודת תורפה בברית הטרנס-אטלנטית. יחד עם העובדה שארה"ב וגרמניה צפויות להמשיך להתנגד לתוכנית פעולה של חברות לאוקראינה בפסגת נאט"ו הקרובה ביולי בוושינגטון, המסלול העתידי של אוקראינה האירו-אטלנטי נראה מסוכן יותר. הנשיא מקרון יארח את ביידן לביקור ממלכתי בפריז חודש לפני הפסגה, שם הוא צפוי להמשיך ללחוץ על ביידן על המחויבות ארוכת הטווח של וושינגטון לאוקראינה. בחודשים הקרובים יהיה לחץ עצום על וושינגטון להתנער מחששותיה מפני הסלמה כדי להעניק תמיכה גדולה יותר לאוקראינה אם דונלד טראמפ יזכה בבחירות מחדש בנובמבר. ממשל טראמפ שני ככל הנראה יהיה הרבה יותר פייסני כלפי מוסקבה וצרכי הביטחון שלה תוך מתן אמון פחות בסוכנויות הביון האמריקאיות.
מהלך אחדות הברית השתנה באופן מדהים מאז החלה הפלישה בקנה מידה מלא לאוקראינה לפני יותר משנתיים. חלק מהמדינות נותרו עקביות בתמיכה הצבאית והאסטרטגית הבהירה שלהן בעוד שאחרות כמו צרפת היו עדות למהפך מדהים. ארצות הברית נותרה בעלת בריתה החזקה ביותר של אוקראינה בכל הנוגע לציוד צבאי ולוגיסטיקה, אך היא עדיין לא הפגינה את הביטחון האסטרטגי ואת הרצון הפוליטי הדרושים כדי לאפשר לאוקראינה לנצח. גרמניה נותרה מעצמה מסויגת באירופה, בעוד שפולין הפכה למעצמה בטוחה ובטוחה בפני עצמה. צרפת בטוחה בעצמה לא פחות, אך רק לאחרונה פיתחה את התובנה האסטרטגית לראות את מרכז אירופה, ולפיכך אוקראינה, כחלק מ"המערב החטוף" לשעבר, או בעלות ברית אדירות בהגנה על אירופה במקום מדינות וסאליות סוררות ומלכודות. ביידן והצוות שלו הם אטלנטיקים גאים, אבל ההלם של נשיאות טראמפ, התחרות הגוברת עם סין והתפיסה שהכוח וההשפעה האמריקאית הולכים ופוחתים באזורים מסוימים של הגלובוס, עמעמו את המרץ מאחורי האג'נדה הטרנס-אטלנטית של ביידן.
כמו רוב הוויכוחים המדיניות האחרים סביב הסכסוך, וושינגטון החלה להופיע אך רק לאחר שרוב בעלות הברית של נאט"ו הראו מנהיגות וביטחון רב יותר בהתמודדות עם רוסיה. רוסיה מחויבת למלחמה ממושכת באוקראינה, מגייסת את האומה לקראת כלכלת מלחמה ובמיוחד מתקשרת עם כלכלן שיוביל את משרד ההגנה. באופן טבעי קשה יותר לבעלי ברית של נאט"ו להישאר מחויבים לאוקראינה שכן רובן דמוקרטיות מלאות או פגומות הרגישות למגוון גורמים מקומיים ולרצון המשתנה של הבוחרים. פסגת נאט"ו הקרובה בוושינגטון היא הזמן להבטיח שאוקראינה תנצח במלחמה זו ותהפוך לחברה בברית ברגע שהלחימה פסקה ושטחה של אוקראינה לפני הפלישה יתאושש במלואו. הנשיא פוטין ללא ספק יראה בכך סימן לתוקפנות והסלמה מצד המערב, והוא עשוי אף לאיים על השלכות גרעיניות. אולם נאט"ו צריך להבהיר בהתרסה שתהליך ההרחבה ואחדות הברית אכן מהווים איום ישיר על רוסיה – איום ישיר על יכולתה של רוסיה להעמיד לדין ובסופו של דבר לנצח במלחמה זו.
