יָקָר בריתה ו קנדל ובנות בכל מקום:
טעיתי. ממש לא בסדר. באמת חשבתי שהתשוקה וההתלהבות שראיתי בך וכל כך הרבה נשים אחרות ברחבי הארץ ישפיעו קמאלה האריס לנשיאות.
אבוי, זה לא היה אמור להיות.
לא אכפת לי לטעות. טעיתי הרבה פעמים במהלך השנים. אבל מה שהורג אותי הוא לראות את התקווה שלך – שהייתה גם התקווה שלי – נמחצת שוב. חשבתם שלא תתאוששו מההלם של 2016, ואז קמאלה האריס נתנה לכם מציל הצלה. ועכשיו זה פשוט השתחרר, והחזיר אותך לים.
אי אפשר להאשים אותך בשאלה: מה עוד אנחנו צריכים לעשות? אם לא עכשיו, מתי? אם הבוחרים יבחרו בבחור עם ההיסטוריה הזו על פני אישה כל כך מנוסה והישגית, אז האם אי פעם נוכל לשבור את תקרת הזכוכית?
ולא הייתי מאשים אותך על איבוד התקווה והאמונה ביכולת שלך להשפיע על שינוי חיובי בחברה שלנו.
אני אומר את זה כאבא, כזה שדואג לעולם בשבילך: כפי שראית בכל כך הרבה היבטים אחרים של חייך, המטוטלת מתנדנדת לעתים קרובות, שוב ושוב. ולפעמים זה פשוט לוקח הרבה זמן. ההתקדמות לעולם אינה ליניארית, קדימה או קבועה.
אבל לעזאזל. זה גם לא אמור להיות כל כך קשה.
אז איך הגענו לכאן? אמנם אי אפשר להתעלם משנאת נשים וגזע, אבל יש יותר בהסבר. בחירות בבסיסן עוסקות בשינוי מול הסטטוס קוו. האם הבוחרים אוהבים את הדרך שבה הדברים מתנהלים – או לא? ואם לא, הם נוטים להחליף סוסים. סקרי יציאה מאמש מצביעים על כך שכ-7 מתוך 10 מצביעים הרגישו שהמדינה בכיוון הלא נכון. זו רוח נגדית שאי אפשר להתגבר עליה עבור כל מי שהיה חלק מההנהגה על ההגה בארבע השנים האחרונות.
אמנם בחירת אישה לנשיא לא התרחשה עכשיו, אבל זה לא אומר שלא תראה את זה קורה. זה, למעשה, בלתי נמנע, גם אם זה מרגיש כל כך רחוק היום.
כן, אני יודע שאתה הולך להיות למטה לזמן מה. מְדוּכָּא. עצבני. מְתוּסכָּל. החלק הגרוע ביותר הוא שאתה כל כך מכיר את הרגשות האלה. ועד כמה שזה היה גרוע לפני שמונה שנים, הנחת שלפחות לעולם לא תצטרך להרגיש אותם שוב כל כך מהר, באותו אופן.
בטווח הקרוב, זה העולם שלך, לא שלי. זה עולם מתפתח שבו אני יכול לעמוד מאחור ולהציע שבחים ותקווה וסולידריות – אבל תצטרך לנווט בו בדרכך שלך.
ייתכן שיהיה חשוך לזמן מה. הפער עשוי להיראות רחב והכאב אולי בלתי נסבל. אבל אתה תמשיך ותמשיך לשרוד. ואחרי החושך – אני יודע את זה מניסיון – יחזור אור מרפא. ואני אהיה שם בשבילך.
