מצפה הכוכבים הדינמי של השמש של נאס"א תפס תמונה זו של התלקחות שמש שנראתה כהבזק הבהיר על איבר השמש ב-27 במאי 2024, עם תמונה משובצת של כדור הארץ לפי קנה מידה. התמונה מציגה תת-קבוצה של אור אולטרה סגול קיצוני המדגיש את החומר החם ביותר בהתלקחויות ואשר נצבע באדום. קרדיט: NASA/SDO
נאס"אמצפה הכוכבים הדינמי של השמש (SDO), המנטר ברציפות את השמש, צילם לאחרונה תמונות של שני התלקחויות שמש חזקות מסוג X. ההתלקחות הראשונה סווגה כ-X2.8 והגיעה לשיא בשעה 3:08 לפנות בוקר ET ב-27 במאי 2024. השנייה, שסווגה כ-X1.4, הגיעה לשיאה בשעה 10:37 בבוקר ET ב-29 במאי 2024.
התלקחויות שמש הן התפרצויות קרינה עזות המתרחשות על השמש כאשר אנרגיה מגנטית שהצטברה באטמוספירה הסולארית משתחררת לפתע. הם פולטים אנרגיה על פני כל הספקטרום האלקטרומגנטי, מגלי רדיו ועד לקרני גמא. התלקחויות אלו יכולות להימשך בין דקות לשעות ולעיתים מלוות בפליטה של חומר סולארי המכונה פליטת מסה קורונלית (CME).
מצפה הכוכבים הדינמי של השמש של נאס"א תפס תמונה זו של התלקחות שמש – כפי שניתן לראות בהבזק הבהיר משמאל – ב-29 במאי 2024. התמונה מציגה תת-קבוצה של אור אולטרה סגול קיצוני המדגיש את החומר החם ביותר בהתלקחויות ואשר נצבע ב תפוז. קרדיט: NASA/SDO
עוצמתן של התלקחויות סולאריות מסווגת על סמך בהירותן באורכי גל של קרני רנטגן שנצפו על ידי לוויינים, כמו חללית GOES. מחלקות אלו מוגדרות כ-A, B, C, M או X, כאשר A הוא החלש ביותר ו-X החזק ביותר. כל מחלקה מייצגת עלייה של פי עשרה בתפוקת האנרגיה, ובתוך כל מחלקה, נעשה שימוש בסולם עדין יותר מ-1 עד 9 כדי לספק פרטים נוספים. לדוגמה:
- אבוקות מחלקה א' הם הקטנים ביותר, בעלי השפעה מועטה עד ללא השפעה על כדור הארץ.
- אבוקות מחלקה B הם קצת יותר גדולים אבל עדיין חסרי משמעות בדרך כלל.
- אבוקות מחלקה C הם קטנים עד בינוניים בגודלם, עם מעט השלכות ניכרות על כדור הארץ.
- אבוקות מסוג M עלול לגרום להפסקות רדיו קצרות בקטבים ולסופות קרינה קלות שעלולות לסכן אסטרונאוטים.
- אבוקות מסוג X הם ההתלקחויות הגדולות והעוצמתיות ביותר, המסוגלות לגרום להפסקות רדיו ברחבי כדור הארץ ולסופות קרינה ארוכות טווח.
הסיווג של התלקחות, כמו X2.8, מצביע על התלקחות מסוג X עם בהירות של 2.8 בסולם הלוגריתמי המשמש למדידת קרני רנטגן. קנה מידה זה הוא המפתח בהבנה ובניבוי ההשפעות הפוטנציאליות של התלקחויות שמש על סביבת החלל סביב כדור הארץ ועל הטכנולוגיות והמערכות השונות שעלולות להיות מושפעות מרמות מוגברות של קרינת שמש.
הנפשה זו של מצפה הכוכבים דינמי של השמש מראה אותה מעל כדור הארץ כשהוא פונה לכיוון השמש. SDO נועד לעזור לנו להבין את השפעתה של השמש על כדור הארץ והחלל הקרוב לכדור הארץ על ידי חקר האטמוספירה הסולארית בקנה מידה קטן של מרחב וזמן ובאורכי גל רבים בו זמנית. קרדיט: NASA/Goddard Space Flight Center Lab
מצפה הכוכבים הדינמי של נאס"א (SDO) הוא משימה המוקדשת להבנת השפעת השמש על כדור הארץ וסביבתו הקרובה לכדור הארץ. הושק ב-11 בפברואר 2010, SDO הוא חלק מתוכנית החיים עם כוכב (LWS) של נאס"א, שמטרתה לחקור היבטים של מערכת השמש-אדמה המחוברת המשפיעים ישירות על החיים והחברה.
המטרות העיקריות של SDO הן להשיג תובנות לגבי האטמוספירה של השמש והשדה המגנטי שלה, להבין כיצד אנרגיה נאגרת ומשתחררת באטמוספירה הסולארית (כגון בהתלקחויות שמש ופליטות מסה עטרה), ולמדוד את וריאציות השמש המשפיעות על החיים כדור הארץ והמערכות הטכנולוגיות שלו. על ידי מתן תצפיות כמעט רציפות ברזולוציה גבוהה של השמש באורכי גל מרובים, למצפה הכוכבים תפקיד מכריע בשיפור היכולת שלנו לחזות אירועי מזג אוויר בחלל.
המצפה מצויד בשלושה מכשירים רגישים במיוחד:
- הרכבת הדמיה האטמוספירית (AIA) לוכד תמונות מפורטות של האטמוספירה הסולארית באורכי גל מרובים כל 12 שניות, מה שמאפשר תצוגה מקיפה של הקורונה והדינמיקה שלה.
- הדימוי ההליוסאיזמי והמגנטי (HMI) צופה במשטח השמש ובשדה המגנטי של השמש, ומספק נתונים המסייעים להבין את המבנה הפנימי והפעילות המגנטית של השמש.
- ניסוי השתנות אולטרה סגול קיצונית (EVE) מודד את הפלט האולטרה-סגול של השמש בחסר תקדים דיוקשהוא חיוני להבנת שינויים באטמוספרה ובסביבת החלל של כדור הארץ.
הנתונים של SDO הם חלק בלתי נפרד מהבנתנו את ההתנהגות המורכבת והדינמית של השמש, והם שיפרו משמעותית את חיזוי מזג האוויר בחלל.
