לגורמים גנטיים תפקיד קטן אך משמעותי בדיכאון עמיד לטיפול (TRD), עם חפיפה גנטית בולטת עם סכיזופרניה, הפרעת קשב, תכונות קוגניטיביות ואינדקס מסת הגוף (BMI). חוקרים השתמשו במודל למידת מכונה כדי לחזות את הסבירות לטיפול בעוויתות חשמלית (ECT) בחולים עם הפרעת דיכאון מג'ורי, וחשפו לוקוסים גנטיים הקשורים ל-TRD. הממצאים שלהם מציעים כיוונים ביולוגיים חדשים וטיפולים פוטנציאליים, במיוחד בנוגע לקשר ההפוך בין BMI ועמידות לטיפול. קרדיט: twoday.co.il.com
מחקרים עדכניים מדגישים תרומה גנטית לדיכאון עמיד לטיפול, קושר אותו עם מספר הפרעות בריאותיות ומציע אפשרויות טיפול חדשות המבוססות על גורמים גנטיים משותפים.
השפעות גנטיות ממלאות תפקיד קטן אך חשוב בדיכאון חמור שעמיד לטיפולים קונבנציונליים, אומרים חוקרים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת ונדרבילט ומבית החולים הכללי של מסצ'וסטס.
לתורשה של דיכאון עמיד לטיפול (TRD) נמצאה חפיפה גנטית משמעותית עם סכיזופרניה, הפרעת קשב, תכונות קוגניטיביות, אלכוהול ועישון ואינדקס מסת הגוף (BMI), מה שמרמז על ביולוגיה משותפת, ואולי אף על דרכי טיפול חדשות. .
הדו"ח, שפורסם ב כתב העת האמריקאי לפסיכיאטריהמספק תובנות לגבי הגנטיקה והביולוגיה שבבסיס ה-TRD, תומך בתועלת של הערכת הסתברויות מחלה מנתונים קליניים עבור חקירות גנומיות, ו"מניח את הבסיס למאמצים עתידיים ליישם נתונים גנומיים לפיתוח סמנים ביולוגיים ותרופות".
"למרות השיעור הגדול של חולים עם TRD, הביולוגיה נותרה מובנת בצורה גרועה. העבודה שלנו כאן מספקת תמיכה גנטית לכיוונים ביולוגיים חדשים לחקור בטיפול בפער הזה", אמר דאגלס רודרפר, דוקטורט, פרופסור חבר לרפואה (רפואה גנטית), פסיכיאטריה ומידע ביו-רפואי.
"העבודה הזו נותנת לנו סוף סוף כמה מובילים חדשים, במקום להמציא מחדש את אותם תרופות נוגדות דיכאון שוב ושוב, למצב שכיח ביותר", אמר רוי פרליס, ד"ר, פרופסור לפסיכיאטריה בבית הספר לרפואה בהרווארד ומנהל מרכז MGH עבור תרופות ואבחון ניסויים.
השכיחות והסיכון של TRD
כמעט 2 מכל 10 אנשים בארצות הברית חווים דיכאון חמור, ובערך שליש מהם אינם מגיבים לטיפולים וטיפולים נוגדי דיכאון. TRD קשור לסיכון מוגבר באופן משמעותי להתאבדות.
למרות הוכחות לכך שעמידות לטיפול עשויה להיות תכונה תורשתית, ה"ארכיטקטורה הגנטית" של מצב זה נותרה לא ברורה, בעיקר בגלל היעדר הגדרה עקבית וקפדנית של עמידות לטיפול, והאתגר של גיוס מספיק נבדקי מחקר למחקר.
כדי להתגבר על המחסומים הללו, החוקרים בחרו פונדקאית למצב – האם אדם שאובחן עם הפרעת דיכאון מג'ורי קיבל טיפול בנזעי חשמל (ECT).
ECT מפעיל מתח נמוך המופעל על הראש כדי לגרום להתקף כללי ללא עוויתות שרירים. כמחצית מהחולים עם TRD מגיבים ל-ECT, אשר נחשב כמשפר את הסימפטומים על ידי גירוי "חיווט מחדש" של מעגלים במוח לאחר שיבושם על ידי הזרם החשמלי.
כדי להבטיח שהמחקר היה מספיק "מופעל", או שיש לו מספיק מטופלים שמהם ניתן היה להשיג תוצאות תקפות, החוקרים פיתחו מודל למידת מכונה כדי לחזות, ממידע קליני שנרשם בתיעוד הבריאות האלקטרוני (EHR), אילו מטופלים היו הכי הרבה צפוי לקבל ECT.
החוקרים יישמו את המודל הזה על EHRs ו-biobanks מ-Mas General Brigham ו-VUMC ואימתו את התוצאות על ידי השוואת המקרים החזויים למקרי ECT בפועל שזוהו באמצעות מערכת הבריאות Geisinger בפנסילבניה, ותוכנית מיליון הוותיקים של המחלקה האמריקאית לענייני חיילים משוחררים.
יותר מ-154,000 חולים מארבע מערכות הבריאות עם תיעוד רפואי וגנוטיפים, או רצפים שלהם DNA דגימות, נכללו במחקר אסוציאציות רחב גנום, שיכול לזהות קשרים גנטיים עם מצבים בריאותיים (במקרה זה, סמן ל-TRD).
המחקר זיהה גנים מקובצים בשני מיקומים, או לוקוסים, על כרומוזומים שונים, אשר תאמו באופן משמעותי את הסבירות ל-ECT שנחזה על ידי המודל. הלוקוס הראשון חפף עם מיקום כרומוזומלי שדווח בעבר הקשור לאינדקס מסת הגוף (BMI).
פוטנציאל לטיפולים עתידיים
הקשר ECT-BMI היה הפוך – מטופלים עם משקל גוף נמוך יותר נטו להיות בסיכון גבוה יותר לעמידות לטיפול.
ממצא זה נתמך על ידי מחקרים שמצאו כי חולים עם אנורקסיה נרבוזה, הפרעת אכילה המאופיינת במשקל גוף נמוך במיוחד, נוטים יותר מאלו עם BMI גבוה יותר להיות עמידים לטיפול בדיכאון מקביל.
הלוקוס השני הקשור ל-ECT מצביע על גן שמתבטא מאוד באזורי מוח המווסתים את משקל הגוף ואת התיאבון. לאחרונה גן זה היה מעורב גם בהפרעה דו-קוטבית, מחלה פסיכיאטרית גדולה.
מחקרים גדולים נערכים כיום לאיסוף עשרות אלפי מקרי ECT למחקר מקרה-ביקורת.
אישור הקשר בין סמן ה-ECT ל-TRD לבין המסלולים המטבוליים המורכבים העומדים בבסיס צריכת מזון, שמירה על משקל הגוף ומאזן אנרגיה עשוי לפתוח את הדלת לטיפולים חדשים ויעילים יותר לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי, אמרו החוקרים.
מחברים שותפים מ-VUMC היו JooEun Kang, MD, PhD, Michael Ripperger, Drew Wilimitis, Theodore Morley, Lide Han, PhD, Stephan Heckers, MD, MSc, ו-Colin G. Walsh, MD, MA; ב-MGH הם כללו את תומאס מקוי, MD, וויקטור קסטרו.
עבודה זו מומנה על ידי המכונים הלאומיים לבריאות מעניקה R01MH116269, R01MH121455, R01MH116270, R01MH123804, 5T32GM007347, K08MH122911, R01MH125246, R01AG067025, 6042MH01 ו-7 in & Behavior Research Foundation.
