לפני יותר מחצי מאה התחייבה ממשלת בריטניה לסיים את פעולות הביטחון שלה מזרחית לסואץ. הכלכלה עברה את אחת הנקודות הדביקות שלה והיה צריך לחסוך כסף. אבל הסיבה האמיתית לשינוי המדיניות הייתה שימי האימפריה הסתיימו ומדינות עצמאיות חדשות כמו הודו, סינגפור ומלזיה היו מוכנות לגבש עתיד משלהן. הצורך של בריטניה לשוטט ברחבי האזור הרחב חלף.
איש לא ציפה שההחלטה ההיסטורית הזו תבוטל. ובכל זאת, צעד אחר צעד, זה בדיוק מה שקרה. מכונה בחוגים רשמיים כמו 'הטיה' לכיוון האזור, השיבה הייתה בהתחלה סוטו voce, לפני הכרזות עדכניות יותר תחת הדגל שלאחר הברקזיט של 'בריטניה הגלובלית'. ארבע דוגמאות למה שמסתכם בסיבוב פרסה זרע מתוארות להלן.
חוזרים לאוקיינוס ההודי
המהלך הראשון אושר ב-2014 (שש שנים לפני הברקזיט) כאשר ראש הממשלה דאז, דיוויד קמרון, הודיע כי תחל העבודה על קבע חדש. בסיס חיל הים בבחריין, ממוקם אסטרטגית בתוך המפרץ הפרסי. החששות לגבי הרקורד העגום של בחריין בזכויות אדם נמחקו הצידה. קמרון טען שנוכחות חזקה יותר לא רק תמנע הפרעה אפשרית לאספקת הנפט מהאזור, אלא יכולה לשמש גם לפעולות נגד טרור ולמניעת פיראטיות בים הפתוח שמעבר לו. הבסיס, שנקרא HMS Juffair, ממוקם במנאמה, קרוב לזה של הצי החמישי של ארה"ב. קרבתה לאיראן הייתה גורם קריטי בהתפתחותה, עדות לכך הריכוז של אמריקה עצמה של כוח ימי במדינת המפרץ. כל זה טוב מאוד אבל אולי הגיע הזמן שבריטניה תשקול נסיגה לטובת כוח משימה בינלאומי הנתמך על ידי מדינות ידידותיות באזור.
התערבות שנייה מזרחית לסואץ הגיעה בעקבות פרישתה של בריטניה מהאיחוד האירופי, כאשר ראש הממשלה בוריס ג'ונסון היה להוט להגביר את התפקיד העולמי של ארצו. באתגר גלוי לעלייה הימית של סין בהודו-פסיפיק, הוזמנה בריטניה להצטרף לאמריקה ואוסטרליה ב פרויקט בשם AUKUS, תוכנן לבנות צי של שמונה צוללות המונעות בכוח גרעיני על אדמת אוסטרליה. תוכנית קודמת לכלי שיט המונעים בדיזל, בראשות צרפת, הודחה לטובת ההסדר החדש. ניצבת על ידי הסכם ארוך שנים עם ארצות הברית לשתי המדינות לחלוק את 'הידע הגרעיני' שלהן, בריטניה מצאה את עצמה שוב שחקנית מפתח בענייני ביטחון בצד הרחוק של העולם. זה התאים היטב לשאיפותיו לאחר הברקזיט של ראש הממשלה, אבל היה ספק אם עבור בריטניה זה היה יותר מתזכורת קלושה לימי הוד הקיסרי שנשכחו ברובם. בכל מקרה, כדי לשבור את הקשר האנגלו-סכסוני, מקומה של בריטניה בטריומווירט יכול להינתן להודו, בתמיכת מדינות אחרות באזור כמו יפן ודרום קוריאה.
הדוגמה השלישית מתרכזת בארכיפלג אמצע האוקיינוס ההודי הידוע בשם איי צ'אגוס, מושבה לשעבר שעונתה מחדש בשנות ה-60 כטריטוריית האוקיינוס ההודי הבריטי. בשנת 1966 השכירה בריטניה לארצות הברית את האי הגדול ביותר, דייגו גרסיה, לפיתוח כבסיס מרכזי. לבקשתה של אמריקה, תושבי האיים האחרים הוצאו בכוח, רובם נסעו למאוריציוס ומספר קטן יותר לסיישל. הבסיס פותח אז בתנאים סודיים ביותר עבור כוחות חיל הים והמטוסים המתקדמים ביותר. במהלך השנים הפכה צ'אגוס למטרה בינלאומית למען זכויות אדם, ובלחץ מתמיד נראה היה ב-2022 שבריטניה מוכנה סוף סוף לוותר על השטח למאוריציוס. המשא ומתן החל אך לאחר מכן, בעקבות חילופי ראש ממשלה, הופסק באופן סופי. על פי הנטען על ידי האמריקנים, הסיכוי ליישוב מחדש של צ'אגוסים באיים החיצוניים נשלל שוב.
השאלה המכריעה חייבת להיות 'הבטיחות, האבטחה והשימושיות של הבסיס הזה.' אין זה מקרי שהקשחת עמדת בריטניה/אמריקאית לקחה בחשבון את תפקידה הפעיל של איראן בסכסוך המתמשך במזרח התיכון. למרות שמאוריציוס טוענת שהיא תקיים את ההסכם לאפשר לארה"ב להישאר על דייגו גרסיה, הסיכון לשינוי לב היה ברור מדי. העובדה היא שבריטניה צריכה לסיים את אחיזתה באיים הרחוקים הללו. אמריקה מסוגלת לשמור על כהונתה על דייגו גרסיה. יישוב מחדש של האיים החיצוניים אינו מהווה כשלעצמו איום על הביטחון ואינו אמור להיות עוד באחריות בריטניה. בכל מקרה, לא סביר שרבים, אם בכלל, מהמתיישבים המקוריים יבחרו לחזור לאיים הנידחים, חסרי כל צורה של תשתית מודרנית.
לבסוף, יש את הדוגמה המתמשכת של התערבות צבאית של בריטניה לצד אמריקה כדי להפריך התקפות רקטות מתימן על שילוח בים סוף. בניסיון לבינלאומי את המאמץ, בסוף 2023 הודיעה ארה"ב על הקמת מבצע שומר השגשוג. זה אורגן בחסות הצי החמישי של ארה"ב בבחריין. בריטניה מיהרה לציין את תמיכתה בהצבת ספינת מלחמה ייעודית, אך מדינות אחרות שגם הן היו להרוויח מהתאוששות של נתיבי שיט בטוחים לא היו כל כך להוטות לעסוק בפעולה צבאית. כמה מהם בחרו, במקום זאת, להגביל את תמיכתם ליועצים מומחים. מחשש לתגמול מצד תומכי חמאס, חלק מהמדינות אף בחרו להצטרף ל-OPG אך יחד עם זאת להישאר בעילום שם. הסביר את תפקיד האומה שלו, שר ההגנה של בריטניה, גרנט שאפס טען כי "בריטניה ממשיכה להיות בחזית התגובה הבינלאומית למתקפות המסוכנות של החות'ים על ספינות מסחריות". במהלך תחילת 2024, בריטניה ואמריקה ביצעו יחד התקפות על אתרי מזל"טים שבשליטת החות'ים בתימן. ניתן לטעון שלמרות שתפקידה של בריטניה הוא עקרוני, הוא לא יהיה בר קיימא כאסטרטגיה ארוכת טווח. לבריטניה אין את היכולת הצבאית. יש לצפות ממדינות באזור עצמן למלא תפקיד אסרטיבי יותר.
מפנה מקום לריאליזם
נסיגתו של בריאן ממזרח לסואץ סימנה את סופו של עידן. או כך זה נראה. במשך שאר המאה העשרים, המדיניות הפוסט-קולוניאלית הזו התקיימה במידה רבה. אולם בשנים האחרונות השתנה ההקשר להחלטה המקורית. הנוכחות של סין באוקיינוס ההודי יצרה סדרה חדשה של אתגרים, בעוד הודו מתגלה כמעצמה עולמית בפני עצמה. לפקיסטן יש יכולת גרעינית וגם איראן קרובה לרכוש כזו. אמריקה נותרה הכוח הדומיננטי ביותר בהודו-פסיפיק, אך עומדת בפני אתגרים אדירים לעליונות הגלובלית שלה. אז מה כל זה קשור לבריטניה?
ב ביקורת חשובה לגבי האינטרסים של בריטניה בהודו-פסיפיק, ועדה פרלמנטרית הגיעה למסקנה שממשלת בריטניה "… צריכה ליצור אסטרטגיה ייעודית של הודו-פסיפיק (שצריכה לכלול תגובה הגנה מקיפה ותגובה דיפלומטית לאיום הגובר שמציבה סין תחת המק"ס. אסטרטגיה זו צריכה גם לזהות את המטרות הספציפיות של 'הטיה' ולהבהיר כיצד הממשלה מתכוונת להשיג אותן, תוך שהיא מציאותית לגבי מה שניתן להשיג".
זו הנקודה האחרונה ההולמת במיוחד. האם זה כבר ריאלי שבריטניה תמלא תפקיד בינלאומי בחלק מרוחק של העולם? כבר יש בו חסרונות רציניים תקציב הביטחון על רקע שאלות לגבי יכולתו לעסוק בפעולה צבאית מתמשכת. סימן מצער לחוסר המוכנות שלה הגיע במרץ 2024 כאשר העזיבה של נושאת המטוסים של הצי המלכותי HMS Queen Elizabeth להוביל תרגיל גדול של נאט"ו בוטל ברגע האחרון לאחר שזוהתה בעיה בגל מדחף במהלך הבדיקות האחרונות.
סין היא, אכן, האיום העיקרי על הביטחון של הודו-פסיפיק. אבל, מלבד ההצבעה של בריטניה במועצת הביטחון של האו"ם ובעצרת הכללית, המצב צריך להיות מטופל על ידי ארה"ב בשיתוף עם מדינות באזור. בריטניה מתנהגת כאילו היא עדיין רואה את עצמה כשחקן גלובלי יעיל ולא כמדינה בדרג הבינוני עם יכולת מוגבלת שהפכה להיות. הריאליזם מציע שעדיף להתמקד, לא בהודו-פסיפיק אלא בנושאי אבטחה קרובים יותר לבית. משחק תפקיד מפתח בתוך נאט"ו ואספקת לאוקראינה את האמצעים להדוף כוחות רוסים הם סדרי עדיפויות ברורים יותר. 'הטיה' מזרחה לסואץ היא בוודאי כבר לא לטובתה; הגיע הזמן לחזור לאירופה.
