בעוד הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2024 נכנסות להילוך גבוה, הדמוקרטים והרפובליקנים מנסים להוכיח שהמועמדים שלהם מייצגים מודלים שונים של פיתוח כלכלי וגיאופוליטי עבור המדינה. אבל זה לא המצב; אין ניגוד סכום אפס, ואין ניגוד אידיאולוגי, והמועמדים חולקים הרבה במשותף. משותף בולט אחד הוא פרוטקציוניזם, וחוסר נכונות משותפת לפתוח את השוק המקומי לשותפים חדשים על רקע גל של 'חברים'. טראמפ רוצה פרוטקציוניזם על ידי תעריפים מנהגים, כלומר על ידי בידוד. הדמוקרטים זרמו לקראת משא ומתן סחר עם שותפים פוטנציאליים של IPEF, תהליך שנפסק בדיוק בגלל שהגישה לשוק האמריקאי נותרה מחוץ לשולחן המשא ומתן.
לארצות הברית יש את הנפח הקטן ביותר של FDI באזור הדינמי של מדינות ASEAN, ונמצא מאחורי האיחוד האירופי וסין כאחד. הדמוקרטים עשויים להתנצל כאן מכיוון שהם לא יכלו לקבל אג'נדה בעד סחר באמצעות סנאט שנעשה עוין על ידי הבחירות של ציבור המצביעים. אבל אם זה המקרה, מה חסרים לבוחרים בארה"ב כשהם מעריכים את העלויות והיתרונות של ספקטרום הבידוד של הסחר החופשי?
העובדה הבלתי נמנעת היא שארצות הברית אינה יכולה להיות מובילה בייצור, השקעות, קיבולת יצוא או בקרת שרשרת האספקה, כל עוד סין נהנית מיתרון פי 10 בתפוקת כוח העבודה בייצור. זו אמת כי לתעשיות הייצור יש צמיחה מהירה יותר בפריון מתעשיות השירותים, ועשויות להציע קצב צמיחת תוצר חזק יותר. אבל כלכלת ארה"ב לא ידעה את היתרונות האלה במשך עשרות שנים. ארה"ב אולי לעולם לא תוכל לגייס את מספר עובדי התעשייה הסינים. לכן, היא צריכה לשפר את התפוקה הייצורית הקפאית שלה כדי להתחרות בהצלחה עם סין רבת המשאבים אך הלא דמוקרטית.
עבודתו של הכלכלן ג'וזף פוליטנו מפרקת את קיפאון הפריון בארה"ב לפי תעשיות וחושפת מגמה רחבה שמתקיימת בכל התעשיות האמריקאיות בכלל. כדי להתגבר על בעיה ארוכת טווח זו, כלכלת הייצור בארה"ב חייבת להגדיל את השימוש בעוצמת ההון שלה, שעבורה היא עדיין לא יכולה למצוא נהגים מקומיים אמינים. זה יהיה אפילו פחות אפשרי למצוא אותם בשוק מקומי מבודד/מוגן. כיצד אם כן יכולה מזרח אירופה לסייע בהפעלת מנוע עוצמת ההון?
הדוגמה הפולנית: מי צמח מהר יותר, פולין או סין?
זה אולי נראה כמו שאלה טיפשית. פולין נהדרת, אבל כולם יודעים שסין היא אלופת הצמיחה בעולם… נכון? רק תסתכל על השוואה של כמה רחוק כל אחד הגיע מאז 1990:
אבל העניין הוא שההיפר-צמיחה של סין התחילה מבסיס מאוד מאוד נמוך – הרבה יותר נמוך מזה של פולין. כאשר אנו מסתכלים על מספר הדולרים בפועל שכל מדינה הוסיפה לתמ"ג שלה בעשורים האחרונים, פולין למעשה יוצאת בנוחות קדימה. למעשה, פולין מגדילה לאט אך בהתמדה את ההבדל בתוצר בינה לבין סין:
האם עלינו לחשוב על צמיחה במונחים אקספוננציאליים או ליניאריים? בדרך כלל, אנו מגדירים צמיחה כשיעור אחוז – אנו חושבים על זה כעל אקספוננציאלי. אבל זה שאתה יכול לחשב את אחוז הצמיחה של משהו לא אומר שיש לו צורה פונקציונלית אקספוננציאלית. למעשה, ישנן עדויות לכך שככל שמדינות מתעשרות, הצמיחה עוברת מאקספוננציאלית לליניארית.
לפיכך, כדי לבצע השוואה אמיתית בין תפוחים לתפוחים, עלינו להשוות את שיעורי הצמיחה של המדינות ברמות הכנסה דומות. עובדה בסיסית אחת בכלכלת הפיתוח היא שלמדינות עניות יש פוטנציאל צמיחה גבוה בהרבה מאשר לעשירים. "פוטנציאל" אין פירושו "ממשי" – מדינות עניות לא תמיד צומחות מהר, ורבות נשארות שקועים בעוני. אבל אם אתה מדינה ענייה, אתה יכול א) לספוג הרבה טכנולוגיה זרה מבלי שתצטרך להמציא אותה בעצמך, וב) לחסוך ולהשקיע הרבה כדי להגדיל את מלאי ההון שלך. זה אומר שקל יותר לגדול מהר מבסיס נמוך.
בשנת 1991, התמ"ג לנפש של פולין (PPP) היה בערך זהה לזה של סין ב-2012 – אי שם בסביבות 10,500 דולר, כך שאנו יכולים להסתכל על אחוזי הצמיחה בשנים שחלפו מאז הגיע לרמה זו.
שיעורי הצמיחה בשנים אלו מאז 10,500 דולר נראים דומים בערך (וזכור כי סין כנראה הגזימה בצמיחה שלה מאז המגיפה, ואולי גם קודם לכן). מה שמעניין הוא שבשנים האחרונות, אחוז הצמיחה של סין הואט בהתמדה, בעוד זו של פולין נשארה קבועה או למעשה מואצת. למעשה, אם נקרין את קווי המגמה מאז 10,500 דולר, פולין יוצאת נראית קצת יותר טוב, בשל ההאצה האחרונה שלה וההאטה האחרונה של סין.
מקור: www.theglobaleconomy.com/economies/
הטבלה לעיל מצביעה על כך שפולין הוסיפה 22,820 דולר לתוצר לנפש עם PPP 2024 מאז 2012 בעוד שסין הצליחה לעשות זאת רק עם 12,190 דולר, ללא קשר לצמיחה באחוז התמ"ג שלה באותה תקופה, כלומר, פולין כמעט הכפילה את עושרה לנפש לעומת מחוון מקביל סיני. לסיום, אם ניקח בחשבון את הטבלה שלהלן, נראה שפולין עשתה זאת כשכר הממוצע שלה לתקופת הקדנציה, ועקפה את זה הסיני רק ב-33.82%:
מקור: www.theglobaleconomy.com/economies/
יתרה מכך, סין סימנה צמיחה שנתית ממוצעת בתפוקת הייצור שלה לתקופה 01/2001 – 05/2024 של 10.35%, והניבה תוצר של 5.61 דולר לק"ג. שווה ערך נפט בשימוש לפני 2015 (לא הצלחתי למצוא נתונים מעודכנים יותר לכך) עם השקעה לתוצר של כ-43%. פולין הגיעה לצמיחה שנתית ממוצעת בתפוקת הייצור שלה לתקופה 01/2001 – 05/2024 של 5.23%, אך ייצרה תוצר של 10.77 דולר לק"ג. שווה ערך לנפט עם השקעה לתמ"ג 22-24%. לכן, פולין כמעט הכפילה את התמ"ג שלה לנפש עם PPP 2024 מאז 2012, והרוויחה 22,820 דולר בעוד שסין רשמה 12,190 דולר או רק 53.42% מהתמ"ג הפולני לנפש עם צמיחת PPP 2024 למרות הצמיחה השנתית הממוצעת הגבוהה פי שניים בתעשייה כאחוז מהתמ"ג וכפולה. השקעה גבוהה יותר למטרה זו. נתונים מסוג זה מאשרים כי לכלכלה הפולנית ולמגזרי הייצור שלה בפרט יש שימוש בעוצמת הון מעולה בהשוואה לסין. אי אפשר לטשטש את האמת הזו, אפילו על ידי הסובסידיות הנדיבות של המדינה הסינית ליצוא תעשייתי.
הדבר נכון גם אם נשווה את נתוני הייצור הפולנים לארצות הברית. המצב מקביל בהשוואות של מגזרי ייצור אחרים במזרח אירופה עם הסינים, הווייטנאמים והמלזים (אלופי ה-FDI של אסיה). סינגפור, לעומת זאת, היא יעד קטן מאוד ויקר מדי להקמת מיזמי ייצור גדולים חדשים. זו הסיבה שמזרח אירופה מקיימת את ההבטחה לארה"ב להפחית את עלות התשומה התעשייתית שלה, להגדיל את ייצור המכונות לבניית מכונות, לבצע מיקור חוץ של הפקות ולהגדיל את היצוא התעשייתי. כל האפשרויות הללו הן תכונות מתואמות של רמה גבוהה יותר של עוצמת הון בייצור, כלומר של שיפור בפריון העבודה.
אף אחת מהיעדים הללו אינה ניתנת להשגה על ידי מדיניות כלכלית מבודדת, שבה אין תשומות תעשייתיות בעלות נמוכה יותר. חוץ מזה, תשומות בעלות נמוכה יותר מוגנות לעתים קרובות במקום על ידי תעריפים מותאמים אישית. ממשלת ארה"ב, בשל השקעות חיוניות של ארה"ב במזרח אירופה, יכולה לשדל היטלים נוספים במובן זה, במידת הצורך. זה יהיה קונטרה טובה לסובסידיות של המדינה הסינית. יתר על כן, הקיבולת הדמוגרפית של חלק זה של אירופה אינה מוסיפה סיכון מיותר להעלאת שיעורי האבטלה בארה"ב, אפילו ברמת השימוש הגבוהה ביותר של עוצמת הון (הגעה ליצוא גדול) אם השוק המקומי של ארה"ב יהיה פתוח לייבוא סחורות מאת במזרח אירופה, גם היבוא הזה לא יכול היה לאיים על הביטחון הלאומי של ארה"ב, מה שלא תמיד ניתן לומר על השקעות דומות במדינות אסיה. לבסוף, השקעות במזרח אירופה יכולות לסלול את הדרך לגישה פנימית לשוק האיחוד האירופי גם עבור עסקים בארה"ב.
דוגמאות לשיטות הפעלה מחדש במזרח אירופה
היישום החשוב ביותר יהיה בניית מפעלי בניית מכונות. זה יקל מאוד על התיעוש מחדש של ארה"ב מקומית וייצור פוטנציאל לעלייה חדה בייצוא הייצור של ארה"ב תוך פתיחת מקומות עבודה חדשים באמריקה. בניית מכונות תאפשר למעשה לפתוח את עוצמת ההון המוגדלת הדרושה לשימוש בייצור בארה"ב באמצעות תשומות ייצור בעלות נמוכה ממזרח אירופה.
דוגמה רלוונטית היא מיקור חוץ לייצור סוללות ואלמנטים לפאנלים סולאריים. מרבצי הליתיום של אוקראינה יכולים להיות שימושיים לייצור סוללות לאחר סיום המלחמה. ממשל ביידן כבר תפס כ-5 מיליארד דולר מנכסי הבנק המרכזי הרוסי שנמצאים בשטח ארה"ב, אך במקום להשתמש בהם לטובת אוקראינה, הוא מעדיף ללכת על הקו הבינוני של מדינות G7 ולא לעשות איתם שום דבר משמעותי. לחילופין, החרמת ומכירת הנכסים עשויה לאפשר הקמת מפעלי ענק (אולי בפולין) לייצור של לפחות סוגים מסוימים של נשק בין טנקי קרב, מטוסים, תחמושת, מערכות נ"מ, ספינות קרב, מל"טים ועוד. כלי נשק נחוצים אחרים, עם השפעות עצומות אפשריות על יכולת התפקוד של הצבא האוקראיני. בשנים שלאחר המלחמה, המפעלים יעבדו עבור נאט"ו באירופה, מכיוון שרוב המדינות החברות בה מחזיקות בימינו מאגרים דקים מאוד של כמעט כל סוגי הנשק. הממשל האמריקני יכול גם להגיע להסכם רשמי עם ממשלת אוקראינה בתמורה לבניית מפעלים אלה כדי לקבל כמה זכויות טובות על ניצול הליתיום המקומי בתוך תקופה ובהיקפים חוזה ראשוניים. זה יאפשר לארה"ב לבנות שרשרת אספקה חדשה לגמרי ממיצוי ליתיום ועד ייצור רכבי EV, בלתי תלויה לחלוטין בהשפעה סינית ותחרותית גלובלית מנקודת מבט של עלות/תועלת.
הערך המוסף הגדול ביותר בשרשרת עשוי להיות ממוקם בשטח אמריקאי, למשל, הרכבה ומכירה של רכבי החשמל. אוקראינה גם תזכה לחיזוק במאמצי המלחמה שלה עם זרימה מסיבית של נשק מיוצר, ובימים שלאחר המלחמה של התאוששות כלכלית תהיה לה עסק מוכן להכניס הכנסות. לא קשה לדמיין מה יכול להתרחש אם ממשלת ארה"ב תוסיף ל-5 מיליארד דולר אלה עוד 5 מיליארד דולר, בין אם כסבסוד או כהתחייבות מדינה מובטחת להשקעות תאגידים. התוצאה תהיה הופעתן של שתי תעשיות חדשות – מיזם סוללות אמריקאי מבוסס אירופה ומיזם ביטחוני אוקראיני.
ממשלת ארה"ב יכולה גם לתמוך בבנייה במזרח אירופה של כמה מפעלים לייצור שבבים מדור קודם, ולעזור להתגבר על הפער בחוק ה-CHIPS של אי תמיכה בייצור שלהם באמצעות סובסידיות ממשלתיות. בעולם, כ-70% מהשבבים הם בוגרים ורק 30% מתקדמים. סין הגדילה את חלקה בייצור שבבים מדור קודם ובכך משפרת את שליטתה על שרשראות האספקה העולמיות המקבילות בתעשייה קריטית זו. מדינות קטנות במזרח אירופה, כמו לטביה ובולגריה, בהחלט ישמחו לארח מפעלים בארה"ב לייצור שבבים בוגרים, גם אם סוג זה של מוצר פחות משתלם מצ'יפים מתקדמים.
במבט קדימה, מה אפשר לעשות? ממשלת ארה"ב עשויה להציג חוק Re-shoring and Re-industrialization Act (RSRIA) הצופה סובסידיות עבור החזרי עלויות בכמה מגזרי ייצור ונקודות זיכוי מס עבור פרויקטי השקעה חדשים בחו"ל במגזרים אלה. יש לסנכרן את RSRIA עם חוק ה-IRA והצ'יפים במידת הצורך. לימוד חוויית ה-shoring היפנית יכול להיות שימושי גם כן.
