מחקר חדש מראה שכמה מיני לוויתנים התפתחו לחוות גיל המעבר וחיים ארוכים יותר, בדומה לבני אדם, כדי לפרנס טוב יותר את משפחותיהם. מחקר זה מדגיש את ההקבלות האבולוציוניות בהארכת תוחלת החיים לאחר רבייה בין בני אדם ללווייתנים.
מחקר חדש מצביע על כך שנקבות בלווייתן מסוים מִין התפתחו לבעלי תוחלת חיים ארוכה משמעותית על מנת לטפל במשפחותיהם.
המחקר התמקד בחמישה מיני לוויתנים שיחד עם בני אדם הם היונקים היחידים שידוע כי הם עוברים את גיל המעבר. הממצאים מראים שנקבות ממין הלווייתנים הללו שחוות את גיל המעבר חיות בסביבות 40 שנה יותר מאשר לווייתנים אחרים בגודל דומה.
על ידי חיים ארוכים יותר מבלי להאריך את "אורך חיי הרבייה" שלהן (השנים שבהן הן מתרבות), לנקבות אלו יש יותר שנים לעזור לילדיהן ולנכדיהן, מבלי להגדיל את תקופת ה"חפיפה" כאשר הן מתחרות עם בנותיהן על ידי רבייה וגידול עגלים בשעה אותו זמן. מחקר חדש זה מראה שלמרות שהפרידו ביניהם 90 מיליון שנות אבולוציה – לווייתנים ובני אדם מראים היסטוריות חיים דומות להפליא, שהתפתחו באופן עצמאי.
המחקר בוצע על ידי האוניברסיטאות של אקסטר ויורק, והמרכז לחקר לווייתנים.
למד מקורות ותובנות אבולוציוניות
"תהליך האבולוציה מעדיף תכונות והתנהגויות שבאמצעותן בעל חיים מעביר את הגנים שלו לדורות הבאים", אמר המחבר הראשי ד"ר סם אליס, מאוניברסיטת אקסטר. "הדרך הברורה ביותר של נקבה לעשות זאת היא להתרבות במשך כל תוחלת החיים – וזה מה שקורה כמעט בכל מיני בעלי החיים. ישנם יותר מ-5,000 מיני יונקים, ורק שישה ידועים עוברים את גיל המעבר. אז השאלה היא: איך ולמה התפתח גיל המעבר? המחקר שלנו מספק כמה מהתשובות לחידה המרתקת הזו".
גיל המעבר ידוע כקיים בחמישה מינים של לווייתנים בעלי שיניים: לווייתנים קצרי סנפיר, לווייתני קטלן שווא, לווייתנים קטלניים, נרוויתים ולווייתני בלוגה. כמו גם נקבות שנותרו בחיים ממינים אחרים בגודל דומה, הנקבות בחמשת המינים הללו מאריכות ימים את הזכרים מהמין שלהן. לדוגמה, נקבות קטלן יכולות לחיות עד שנות ה-80 לחייהן, בעוד שזכרים בדרך כלל מתים עד גיל 40.
תנאים אבולוציוניים לגיל המעבר
"ההתפתחות של גיל המעבר וחיים ארוכים לאחר רבייה יכולים להתרחש רק בנסיבות מאוד ספציפיות", אמר פרופסור דארן קרופט, מאוניברסיטת אקסטר ומנהל בכיר במרכז לחקר לווייתנים. "ראשית, למין חייב להיות מבנה חברתי שבו הנקבות מבלות את חייהן במגע הדוק עם צאצאיהן וצאצאיהן הגדולים. שנית, לנקבות חייבת להיות הזדמנות לעזור בדרכים שישפרו את סיכויי ההישרדות של משפחתן. לדוגמא, ידוע כי לווייתנים בעלי שיניים חולקים מזון ומשתמשים בידע שלהם כדי להדריך את הקבוצה למצוא מזון כאשר הוא במחסור".
פרופסור דן פרנקס, מה- אוניברסיטת יורק, אמר: "מחקרים קודמים על התפתחות גיל המעבר נטה להתמקד במינים בודדים, בדרך כלל בני אדם או לווייתנים קטלניים. מחקר זה הוא הראשון שחצה מספר מינים, שהתאפשר על ידי הגילוי האחרון של גיל המעבר במספר מינים של לווייתני שיניים. המחקר שלנו מספק ראיות לכך שגיל המעבר התפתח על ידי הרחבת תוחלת החיים של האישה מעבר לשנות הרבייה שלהן, ולא כתוצאה מירידה בתוחלת הרבייה. זו שאלה שנשאלה זה מכבר באנתרופולוגיה, אבל ניתן לענות עליה ישירות רק במחקר השוואתי".
בהתייחסו להקבלה לאבולוציה של גיל המעבר בבני אדם, הוסיף פרופסור קרופט: "זה מרתק שאנחנו חולקים את היסטוריית החיים הזו עם קבוצה טקסונומית שאנחנו כל כך שונים ממנה.
"למרות ההבדלים הללו, התוצאות שלנו מראות שבני אדם ולווייתני שיניים מראים היסטוריית חיים מתכנסת – בדיוק כמו אצל בני אדם, גיל המעבר בלווייתני שיניים התפתח על ידי בחירה כדי להגדיל את תוחלת החיים הכוללת מבלי להאריך גם את תוחלת הרבייה שלהם."
המחקר מומן על ידי ה-Leverhulme Trust והמועצה לחקר הסביבה הטבעית (NERC).
