כלכלת בוליביה, שפעם אחת מהמצליחות ביותר בדרום אמריקה, נמצאת כעת במשבר, מושפעת ממחסור חמור בדולרים אמריקאים, ירידה בייצור הגז ורמות החוב הגוברת. הצטמצמות יתרות החוץ הובילה לאינפלציה גבוהה ולמחסור בדלק, כאשר אזרחים נאבקים יותר ויותר לגשת למוצרים בסיסיים. על רקע החמרה בתחזית הכלכלית הזו, הושקה ביוני הפיכה צבאית כושלת, שגררה מעגל של מחאות ושביתות שממשיך להתקיים.
הנושאים הכלכליים הללו מסובכים עוד יותר בשל קרע פוליטי במפלגת השלטון התנועה לסוציאליזם (MAS), שראתה את הנשיא לואיס ארקה והנשיא לשעבר אבו מוראלס נאבקים על השליטה לקראת הבחירות ב-2025. חוסר היציבות הפוליטית שנוצרה שיתקה את יכולתה של הממשלה להגיב למשבר, והחמירה את המצב הכלכלי החמור ממילא.
ניסיון ההפיכה הכושל של יוני משקף התנגדות רחבה יותר
ב-26 ביוני 2024, הגנרל חואן ז'וזה זוניגה פתח בניסיון הפיכה מופרך כדי "להחזיר את הדמוקרטיה", הורה לכוחות הצבא לכבוש את ארמון הנשיאות בלה פאס ודרש לשחרר אסירים פוליטיים. ההפיכה קרסה במהירות לאחר שהנשיא לואיס ארסה התעמת עם זוניגה, וכתוצאה מכך מעצרו של הגנרל. לאחר ניסיון ההפיכה, ארסה ביצעה מחדש במהירות את הצבא, ועצרה פקידים בכירים אחרים כדי למנוע תסיסה נוספת ולהחזיר את השליטה האזרחית על הכוחות המזוינים.
ההפיכה זכתה לגינוי נרחב הן מקומית והן בינלאומית, ושימשה רק להגברת חוסר היציבות בפוליטיקה הפנימית העמוסה של בוליביה. במיוחד, התקרית מדגישה הן את שבריריותה של הדמוקרטיה של בוליביה והן את המחלוקות העמוקות בתוך מפלגת השלטון התנועה לקראת סוציאליזם (MAS). זה גם משקף את המשבר הכלכלי הרחב יותר שמערער את היציבות במדינה, שם מחאות מתמשכות וקרבות פנים פוליטיים מאיימים על הפיתוח הכלכלי והיציבות של בוליביה בעתיד.
ההון המשתנה של כלכלת בוליביה תלוית משאבים מאוד
בוליביה, מדינה ללא מוצא לים בדרום אמריקה, זכתה לשמצה בשנות ה-80 והתשעים כאחת מיצרניות הקוקאין הגדולות בעולם. מאז, הממשלה פעלה לגיוון הכלכלה על ידי התרחקות מייצור סמים לא חוקיים והתמקדות במשאבי טבע כגון נפט, גז, זהב, בדיל, אבץ, ליתיום ומוצרים חקלאיים כמו פולי סויה. עם השנים השתפרה רמת החיים הכללית, בעיקר בזכות סובסידיות ממשלתיות במימון יתרות חוץ. עם זאת, עתודות אלו התרוקנו כעת, והלחץ הכלכלי הנובע מכך הוא אחד המניעים המרכזיים מאחורי התסיסה הנוכחית.
