כיצד נזק מוחי מאיר את מסלולי הנדיבות

מחקר מגלה שקליפת המוח הפרה-מצחית (vmPFC) ממלאת תפקיד מכריע בנכונותנו לעזור לאחרים, ומשפיעה על אתגרים גלובליים וטיפולים בהפרעות חברתיות. המחקר הראה שנזק לאזור מוחי זה מפחית באופן משמעותי את המוטיבציה לעסוק בהתנהגויות פרו-חברתיות.

הנכונות שלנו לעזור לזולת נשלטת על ידי אזור מוחי ספציפי שצוין על ידי חוקרים במחקר על חולים עם נזק מוחי לאזור זה.

למידה על היכן במוח מתקבלות החלטות 'עזרה' חשובה להבנת האופן שבו אנשים עשויים לקבל מוטיבציה להתמודד עם אתגרים גלובליים גדולים, כגון שינויי אקלים, מחלות זיהומיות וסכסוכים בינלאומיים. זה חיוני גם למציאת גישות חדשות לטיפול בהפרעות של אינטראקציות חברתיות.

ממצאי מחקר על התנהגות פרו-חברתית

המחקר, שפורסם ב טבע התנהגות אנושיתבוצע על ידי חוקרים ב- אוניברסיטת ברמינגהם וה אוניברסיטת אוקספורדומראה לראשונה כיצד לאזור הנקרא קליפת המוח הפרה-מצחית (vmPFC) יש תפקיד קריטי בסיוע, או 'פרו-חברתי', התנהגויות.

המחברת הראשית פרופסור פטרישיה לוקווד אמרה: "התנהגויות פרו-חברתיות חיוניות להתמודדות עם אתגרים גלובליים. עם זאת, עזרה לזולת היא לעתים קרובות מאומצת ובני אדם נרתעים ממאמץ. ההבנה עד כמה החלטות מסייעות מעובדות במוח היא חשובה ביותר".

במחקר, החוקרים התמקדו ב-vmPFC, אזור הממוקם ממש בקדמת המוח, שידוע כחשוב לקבלת החלטות ותפקודים ניהוליים אחרים. מחקרים קודמים המשתמשים בהדמיית תהודה מגנטית (סריקת MRI) קישרו את ה-vmPFC לבחירות הכרוכות בחילופין בין התגמולים הזמינים לבין המאמץ הנדרש להשגת תגמולים. עם זאת, טכניקות אלו אינן יכולות להראות אם חלק מהמוח חיוני לתפקודים אלו.

מתודולוגיה ותוצאות

שלוש קבוצות של משתתפים גויסו למחקר. ל-25 חולים היה נזק ל-vmPFC, ל-15 חולים היה נזק במקומות אחרים במוח, ו-40 אנשים היו משתתפי ביקורת בגיל בריא ומשתתפי מגדר. קבוצות אלו אפשרו לחוקרים לבדוק את השפעת הנזק ל-vmPFC באופן ספציפי.

כל משתתף השתתף בניסוי שבו פגש אדם אחר באופן אנונימי. לאחר מכן הם השלימו משימת קבלת החלטות שמדדה עד כמה הם מוכנים להפעיל מאמץ פיזי (סחיטת מכשיר כוח אחיזה) כדי להרוויח תגמולים (כספי בונוס) עבור עצמם ועבור האדם האחר.

בכך שאפשרו למשתתפים לפגוש – אך לא לראות – את האדם שהם 'עבדו' עבורו מראש, החוקרים הצליחו להעביר את התחושה שלמאמציהם של המשתתפים יהיו השלכות אמיתיות, אך להסתיר כל מידע על האדם האחר שיכול להשפיע על ההחלטה- הֲכָנָה.

כל בחירה שעשו המשתתפים השתנתה בכמה כסף בונוס היה זמין עבורם או עבור האדם האחר, ובכמה כוח הם יצטרכו להפעיל כדי להשיג את התגמול. זה אפשר לחוקרים למדוד את ההשפעה של תגמול ומאמץ בנפרד, ולהשתמש במודלים מתמטיים מתקדמים כדי לכמת במדויק את המוטיבציה של אנשים.

תוצאות המחקר הראו בבירור שה-vmPFC היה הכרחי למוטיבציה לעזור לאחרים. מטופלים עם נזקי vmPFC היו פחות מוכנים לבחור לעזור לאחרים, הפעילו פחות כוח גם לאחר שהחליטו לעזור, והרוויחו פחות כסף כדי לעזור לאחרים בהשוואה לקבוצות הביקורת.

השלכות על טיפול ומחקר נוסף

בשלב נוסף, החוקרים השתמשו בטכניקה שנקראת מיפוי סימפטומים של נגעים שאפשרה להם לזהות עוד יותר תת-אזורים של ה-vmPFC שבהם הנזק גרם לאנשים להיות אנטי-חברתיים במיוחד ולא מוכנים להתאמץ עבור האדם האחר. למרבה ההפתעה, נזק לתת-אזור סמוך אך שונה גרם לאנשים יחסית להיות נכונים יותר לעזור.

המחבר המוביל ד"ר ג'ו קטלר אמר: "בנוסף להבנה טובה יותר של מוטיבציה פרו-חברתית, מחקר זה יכול גם לעזור לנו לפתח טיפולים חדשים להפרעות קליניות כמו פסיכופתיה, שבהן הבנת המנגנונים העצביים הבסיסיים יכולה לתת לנו תובנות חדשות כיצד לעשות זאת. לטפל במצבים אלה."

"האזור הזה במוח מעניין במיוחד מכיוון שאנו יודעים שהוא עובר התפתחות מאוחרת אצל בני נוער, וגם משתנה ככל שאנו מתבגרים", הוסיף פרופסור לוקווד. "יהיה באמת מעניין לראות אם אזור זה במוח יכול להיות מושפע גם מחינוך – האם אנחנו יכולים ללמוד להיות טובים יותר בעזרה לאחרים?"