ניתוח עובדות מסיפורת הוא מיומנות נדרשת לכל עיתונאי. אלא בשביל סטיבן בריל— המייסד השותף של NewsGuard, אתר שמוקדש למניעת מידע שגוי על ידי דירוג האמינות של מקורות חדשותיים — זה החיים שלו. לאחר יציאת ספרו החדש, מותה של האמת, בריל מצטרפת בריאן סטלטר על הפרק האחרון של בתוך הכוורת לדון בכישלונות המיתון הקטסטרופליים של ביג טק, כיצד אתרי "רפש ורוד" חדרו למדבריות חדשות, ומדוע החזרת אמון הציבור ב"שופטים" של המידע המקוון הוא בעל חשיבות עליונה בבחירות 2024. "לאנשים פשוט אין מושג במה להאמין או למי להאמין", הוא אומר, "או אפילו אם להאמין לעיניהם".
בריל מטילה את רוב האשמה על ענקיות המדיה החברתית כמו פייסבוק ו-X (לשעבר טוויטר), שתיהן ממשיכות להגביר חדשות מזויפות למרות שהבטיחו לצמצם אותן בנקודות שונות. "היו הרבה דיבורים. לא הייתה שום פעולה. האלגוריתמים המשיכו לקדם את התוכן הכי דלקתי – לא את התוכן הכי רגוע ומדויק", הוא אומר. "וכתוצאה מכך, מה שראית בכל שנה בחמש השנים האחרונות הוא…הפלטפורמות היו מעידות מול הקונגרס, הן היו הולכות לפרלמנט ואומרות, 'אנחנו ממש ממש מצטערים. אנחנו לוקחים את זה ממש ממש ברצינות. ואנחנו יודעים שיש לנו עוד עבודה לעשות. ותאמינו לנו, שכרנו, אתם יודעים, עוד 9,600 אנשים שיבצעו בדיקת עובדות לאחר מעשה'”.
"הסאבטקסט של כל מה שתמיד היה: 'מה אנחנו אמורים לעשות?'", מוסיף בריל.
בהמשך הפרק, בריל מספקת גם מפת דרכים חקיקתית כיצד להטיל אחריות אחת ולתמיד על חברות אלו. בין הצעותיו: תיקון סעיף 230, הסדרת פרסום פרוגרמטי והקלה על צרכנים לתבוע כאשר חברות טכנולוגיה מפרות את תנאי השירות שלהן. "(ביג טק היא) התעשייה היחידה שאתה יכול לחשוב עליה בעולם שיש לה חסינות מוחלטת מפני אחריות לבטיחות המוצרים שלה. אם חברת רכב הייתה אומרת, 'ובכן, יש כל כך הרבה אנשים שרוצים לקנות את המכונית שלנו שאנחנו לא יכולים לנקוט בצעדי הבטיחות שאנחנו צריכים לנקוט'", הוא מסביר, "לעולם לא היית מאפשר זאת".
"אילון מאסק מפעיל חברת מכוניות שבה הוא כפוף לכל מיני תקנות בטיחות", מוסיף בריל, "אבל מפעיל ללא ספק חברת מדיה חברתית הרבה יותר משפיעה שבה הוא לא כפוף לשום אחריות, שום אחריות, על כל מה שמיוצר על ידי אותה פלטפורמת מדיה חברתית. ."
