חוקרים גילו מגוון גנטי משמעותי בקרב עטלפים בעלי אף עלים באיי שלמה, וחשפו כי עטלפים בגדלים דומים על פני איים שונים הם מינים שונים מבחינה גנטית. ממצא זה מאתגר סיווגים מורפולוגיים קודמים ויש לו השלכות על שימור והבנת תהליכים אבולוציוניים. קרדיט: twoday.co.il.com
ניתוח גנטי של עטלפי העלים של איי שלמה מראה גיוון בלתי צפוי, המצביע על צרכי שימור ייחודיים ומאתגר סיווגים קודמים מבוססי גודל.
חוקרים מאוניברסיטת מלבורן ומאוניברסיטת קנזס חשפו מגוון גנטי משמעותי בקרב עטלפים בעלי חוטם עלים באיי שלמה, למרות המראה הדומה שלהם על פני איים שונים. מחקר זה, שפורסם בכתב העת אבולוציהכלל איסוף דגימות שדה וניתוח גנטי.
"זהו סוג של עטלפים שנקרא היפוסידרוס עם מספר רב של עטלפים מִין בכל רחבי דרום מזרח אסיה באוקיינוס השקט", אמר מחבר שותף רוב מויל, אוצר בכיר לצפרות במכון המגוון הביולוגי של KU ובמוזיאון להיסטוריה של הטבע, שהמעבדה שלו ערכה חלק ניכר מהחקירה. "באיי שלמה, שבהם עשינו הרבה עבודת שטח, בכל אי יכולים להיות ארבעה או חמישה מינים שונים, והם מתפרשים במונחים של גודל הגוף. יש קטן, בינוני, גדול – או אם יש יותר משלושה מינים, יש קטן, בינוני, גדול וגדול במיוחד. על אי אחד יש חמישה, אז יש עוד קטן".
פרטי המחקר וממצאים
לדברי רוב מויל, המשמש גם כפרופסור לביולוגיה אבולוציונית ב-KU, מחקר קודם שהתבסס אך ורק על תכונות פיזיקליות הגיע למסקנה כי עטלפים בגודל דומה מהאיים השונים היו כולם מאותו המין. "אתה עובר מאי אחד למשנהו, והמין הבינוני זהה לאיים האחרים", אמר. "ביולוגים תמיד הסתכלו על אלה ואמרו, 'בסדר, זה ברור. יש זן בגודל קטן, בינוני וגדול המופץ על פני מספר איים'".
איים בלגונת וונה וונה של קבוצת ניו ג'ורג'יה, איי שלמה. קבוצת איים זו מארחת ארבעה מינים של עטלפי היפוסידרוס, כולל השניים המופיעים במחקר של אבולוציה מתכנסת ברחבי הארכיפלג. קרדיט: RG Moyle
עם זאת, לרשותם של מויל ומשתפי הפעולה שלו ניתוח מודרני יותר. ברצף של DNA של עטלפים שהם אספו מהשטח (יחד עם דגימות מאוספי מוזיאון), הצוות מצא שמיני העטלפים הגדולים והגדולים במיוחד אינם קשורים קשר הדוק.
"זה אומר שאיכשהו האוכלוסיות האלה הגיעו לגודל הגוף והמראה הזהים האלה לא בגלל היותם קשורים – אבל אנחנו בדרך כלל חושבים שדברים זהים למראה הם ככה, כי הם באמת קשורים זה לזה", אמר מויל. "זה מעלה שאלות כמו מה הייחודי של האיים האלה שתהיה התכנסות של גודל הגוף והמראה לכיתות מידות יציבות באמת באיים שונים."
הצוות ביצע מדידות מדויקות על עטלפים מאיים שונים, המאשר עבודות קודמות של מדענים באיי שלמה.
"כל הגדולים מאיים שונים התקבצו כולם יחד במידותיהם," אמר מויל. "זה לא רק שהביולוגים הקודמים עשו טעות. הם הסתכלו עליהם ואמרו, 'אה, כן, הם אותו דבר'. והם בעצם לא. מדדנו אותם, וכולם מקובצים יחד, למרות שהם מינים שונים. אימתנו – בערך – את העבודה המורפולוגית הקודמת הזו."
תצלומים מאתר שדה בגודלקנל המדגימים את ההבדל בגודל בין המינים הסימפטריים H. diadema ו- H. dinops. קרדיט: Lavery et al
"כשיצרנו עצי משפחה באמצעות ה-DNA של העטלפים, גילינו שמה שחשבנו שהוא רק מין אחד של עטלפים גדול באיי שלמה היה למעשה מקרה שבו עטלפים גדולים יותר התפתחו מהמין הקטן מספר פעמים על פני איים שונים", אמר לאברי. אמר. "אנחנו חושבים שהעטלפים הגדולים האלה עשויים להתפתח כדי לנצל את הטרף שהעטלפים הקטנים יותר לא אוכלים."
השלכות על שימור וביולוגיה אבולוציונית
DeRadd אמר שהעבודה יכולה להיות "רלוונטית ביותר" למאמצי שימור בזיהוי יחידות משמעותיות מבחינה אבולוציונית בקבוצה זו.
"גודל הגוף הטעה את הטקסונומיה", אמר דראד. "מסתבר שאוכלוסיית העטלפים הגדולים במיוחד של כל אי היא ביסודה ייחודית מבחינה גנטית וראויה לשימור. הבנה שזה ממש עוזר. יש בעיות עם כריתת יערות. אם איננו יודעים אם האוכלוסיות הללו ייחודיות, קשה לדעת אם עלינו להשקיע מאמץ בשימורן".
לפי דק'יקו, ההבנה החדשה של עטלפי עלים הייתה מרתקת ברמה תיאורטית גרידא.
"אנו חוקרים תהליכים אבולוציוניים המובילים למגוון ביולוגי", אמר. "זה מראה שהטבע מורכב יותר. אנו בני האדם אוהבים לנסות למצוא דפוסים – וחוקרים אוהבים לנסות למצוא כללים החלים על חבילות רחבות של אורגניזמים. זה סופר מגניב כשאנחנו מוצאים חריגים לכללים האלה. אלו דפוסים שאתה רואה משוכפלים על פני המון מסות שונות בהמון איים שונים – מין גדול ומין קטן, או שני מינים קרובים שנבדלים איכשהו כדי לחלק את הגומחות שלהם. אנחנו רואים שיש הרבה תרחישים אבולוציוניים שונים שיכולים לייצר את אותו דפוס."
