הדיון בערב יום שלישי היה די חסר אירועים בסטנדרטים של מחזור הבחירות הזה. אף אחד לא הציג ביצועים כל כך גרועים שהוא נאלץ לצאת מהמירוץ, כמו ג'ו ביידן עשו עוד ביוני, ואף אחד לא צעק ששמע בטלוויזיה שאנשים אוכלים חתולים באוהיו, כמו דונלד טראמפ עשה בקרב של החודש שעבר עם קמאלה האריס. אבל זה היה ראוי לציון לפחות במובן אחד: הוא הציג אולי את חילופי הדברים הבולטים ביותר בנושא שינויי אקלים במחזור הבחירות הזה.
מציינת את ההרס ההיסטורי שחוללה הוריקן הלן, מנחה שותפה נורה אודונל שאל ג'יי.די ואנס מה, אם בכלל, ממשל שני של טראמפ יעשה כדי "להפחית את ההשפעה של שינויי האקלים". לאחר ששלח את "תפילותיו" לאלה שנפגעו מהסערה, שהרגה לפחות 150 בני אדם בשש מדינות, התשובה של ואנס הייתה בעצם: כלום. "דונלד טראמפ ואני תומכים באוויר נקי, במים נקיים", אמר ואנס, לפני שהציע ששינויי האקלים הם לרוב רק "מדע מוזר" וגורמים להתקפה על מדיניות האנרגיה של האריס.
טים וולץ עשה יותר טוב: הדמוקרט לא רק תקף את טראמפ על כך שתיאר את שינויי האקלים כ"מתיחה" – הוא ניסח טיעון הגיוני לפעולה מתמשכת של הממשלה כדי לטפל בעניין. "החקלאים שלי יודעים ששינוי האקלים הוא אמיתי. הם ראו 500 שנות בצורת, 500 שנה שיטפונות גב אל גב", אמר מושל מינסוטה. "הפתרון עבורנו הוא להמשיך להתקדם", הוסיף וולץ, והציג את "ההשקעות המסיביות" של ממשל ביידן-האריס ביוזמות סביבתיות. "הקטנת ההשפעה שלנו היא קריטית לחלוטין."
זה היה בין הרגעים הטובים ביותר של וולץ בוויכוח, בנושא שזכה לתשומת לב מועטה מדי במחזור הזה ביחס לחשיבותו. שינויי האקלים עלו רק פעם אחת בוויכוח הראשון בין ביידן לטראמפ. הנשיא לשעבר הגיב, בצורה מגוחכת באופן אופייני, באומרו כי היו לו "המספרים הסביבתיים הטובים ביותר אי פעם" בזמן כהונתו ולאחר מכן תקף את הדמוקרטים על מה שהוא כינה "התרמית החדשה הירוקה". ביידן תיאר את שינויי האקלים כ"איום קיומי על האנושות" ואמר שטראמפ לא "עשה דבר ארור" בקשר לזה, אבל חילופי הדברים היו בצל על ידי הביצועים המעוצרים של ביידן, המסתיימים בקמפיין. כשהאריס וטראמפ נפגשו על במת הוויכוח בחודש שעבר, הנושא הועלה רק בקצרה, ויותר משעה לתוך ההליכים: האריס נשבע "להתמודד עם הנושא הזה", וטראמפ המשיך להתפרע לא קשור על "הנורא" של הדמוקרטים "מדיניות ייצור, אהבתו לתעריפים, ו האנטר ביידן.
יש, כמובן, עוד המון עניינים דחופים – זכויות הפלות, עתיד הדמוקרטיה באמריקה ומשברים בינלאומיים מתגברים ביניהם. אבל חוסר תשומת הלב ששינויי האקלים קיבלו המחזור הזה הוא בלתי נסלח, בהתחשב בגודל המשבר. לא רק שזה מקל על הרפובליקנים להמשיך ולהתעלם מהעניין; היא מאפשרת לדמוקרטים לקחת קרדיט פשוט על ההכרה במציאות של זה, גם כאשר הם לא מצליחים לטפל בזה בסוג הדחיפות שמומחים טוענים שהכרחי.
ואכן, אפילו כשוולץ דיבר ברצינות על האיום בשינויי האקלים ביום שלישי, הוא קרא למדיניות אנרגיה "הכל מעל" כדי לטפל בו – גישה שהזהירו שוחרי איכות הסביבה אינה מספקת עוד כאשר ברק אובמה הציג את זה כנשיא. מאז חלה התקדמות: כפי שציינה וולץ, ביידן חוקק את החקיקה הסביבתית המשמעותית ביותר בהיסטוריה האמריקאית – הישג ראוי. אבל זה עדיין מדהים עד כמה השיחה על שינויי האקלים מרגישה תקועה, אפילו כשההשפעות של ההתחממות הגלובלית מתגלות יותר ויותר בטמפרטורות שיא, שריפות עוצמתיות וסערות קטסטרופליות כמו הלן, שלדברי גורמים רשמיים הביאו את ההרס ה"תנכי" לשש מדינות. אסון האקלים הפך כמעט לשגרה, ובכל זאת יש לנו עדיין צד אחד שמנסה לממש אסטרטגיות סביבתיות מלפני עשור ואחר שמנסה לחסום אותן. אפילו אחת מהסיסמאות של טראמפ בוועידה הלאומית הרפובליקנית הקיץ – "תרגיל, מותק, מקדחה!" – ממוחזרה משנת 2008. לעומת זאת, העובדה שוואנס אפילו בידר את האפשרות של שינויי אקלים מונעי פליטות ביום שלישי היה אולי התקדמות. אבל עד עכשיו, הבוחרים – והתקשורת – צריכים לדרוש יותר.
