האם "בבקשה" מוערך יתר על המידה? מחקר חדש מאתגר אמונות נפוצות

מחקר של UCLA מצביע על כך ששימוש ב"בבקשה" בבקשות יומיומיות עשוי להיות לא מנומס כפי שנהוג לחשוב.

א UCLA המחקר מגלה ש"בבקשה" משמש אסטרטגית, לא אוניברסלית, כדי לנהל סירובים צפויים. בניתוח של 17 שעות של שיחות, החוקרים גילו "בבקשה" רק ב-7% מהבקשות, בעיקר כדי להתגבר על מכשולים. הם מציעים ללמד רגישות להקשר על פני כללי נימוס כלליים ומציינים שילדים משתמשים ב"בבקשה" בדומה למבוגרים.

כשהם מגיעים לגן, רוב הילדים למדו ש"בבקשה" נחשבת למילת קסם. "בבקשה" הוא ביטוי של נימוס שמגלה אדיבות וכבוד, הופך דרישה פוטנציאלית לבקשה שתהיה – פוף! – להיענות בצורה קסומה.

אבל מחקר חדש על הדרכים שבהן אנשים מבקשים בקשות אחד מהשני מצביע על כך ש"בבקשה" אולי לא מהווה סמן לכל מטרה של נימוס, אלא כלי אסטרטגי ממוקד יותר לניהול חיכוכים או מכשולים בין בני משפחה, חברים, ואפילו עמיתים לעבודה.

המחקר, שפורסם ב רבעון לפסיכולוגיה חברתית ונכתב על ידי צוות סוציולוגים מ-UCLA, מראה שאנשים אומרים "בבקשה" הרבה פחות מהצפוי, ובעיקר כשהם מצפים לתגובת "לא".

בין אם מעבירים את החמאה או מסיעים מישהו לשדה התעופה, אנשים שאינם זרים אומרים "בבקשה" זה לזה כדי להמתיק בקשה כאשר הם יודעים שהאחר כנראה לא מוכן, או בגלל שהם כבר התנגדו או בגלל שהם עסוקים במשהו אחר.

הממצאים מצביעים על כך שיש להשקיע פחות מאמץ בהוראת עקרונות מחייבים, "מילה אחת מתאימה לכולם", ולהתמקד יותר באיך להיות רגישים לפרטי המצב.

תצפיות משיחות אמיתיות

"כל כלל גנרי – כמו אמירת "בבקשה" ו"תודה" – אינו לוקח בחשבון את המצב הספציפי, וייתכן שלא תמיד מעיד על כבוד או נימוס", אמר אנדרו צ'לפון, סטודנט לתואר שני הלומד סוציולוגיה והמחבר הראשי של הספר לימוד. "זה גם יכול להיות לא מאוד יעיל."

אמירת "בבקשה" עלולה אפילו להזיק במצב נתון.

"בהקשר הלא נכון, אמירת 'בבקשה' עלולה להסתכן להישמע דוחף או מפוקפק לגבי נכונותו של אחר לעזור", אמר צ'לפון.

לצורך המחקר, הסוציולוגים של צ'לפון ו-UCLA, ג'ובאני רוסי וטניה סטיברס, לקחו בחשבון את המילים, הבעות הפנים וההתנהגויות שנצפו ב-17 שעות של שיחות בלתי רשמיות בעיקר, שהתרחשו באופן טבעי, שהוקלטו בווידאו בין בני משפחה, חברים ועמיתים לעבודה, עם מעט חילופי דברים עם זרים. מצלמות הווידאו הוצבו בהסכמת המשתתפים בבתים, במקומות עבודה ובאזורים חיצוניים עבור מחקר קודם. השיחות התקיימו במהלך פעילויות יומיומיות במגוון הגדרות כמו ארוחות, משחקי לוח כמו "קטן", תספורות בסלון, הכנת אוכל ובחדר האחורי של חנות קמעונאית. השיחות היו באופן אישי בין דוברי אנגלית בריטית ואמריקאית מרקע גזעי, אתני וסוציו-אקונומי מגוון, ובקרב קבוצות גיל שונות. המחקר לא כלל בקשות עסקיות, כמו לקוח שמזמין ממסעדה. הם גם לא כללו בקשות בכתב או טלפוניות.

מתוך יותר מאלף ניסיונות "בקשה" ברורים שנצפו באינטראקציות המוקלטות בווידאו, נעשה שימוש ב"בבקשה" רק 69 פעמים, או 7% מהמקרים, בעיקר כאשר היה מכשול צפוי להתגבר, ולא בשל נתפס כפיפות, צורך בכבוד, הבדל במגדר או גודלה היחסי של בקשה.

יישומים מעשיים ומחקר נוסף

בכמחצית מהמקרים כשמישהו ביקש משהו ב"בבקשה", זה היה בגלל שהאדם שאליו פנה כבר הודיע ​​שהוא לא מוכן לפעול כפי שהתבקש או שסירב קודם לכן. לדוגמה, אישה השתמשה ב"בבקשה" כאשר ביקשה מבן זוגה להתיישב ליד שולחן האוכל לאחר שבקשות חוזרות ונשנות התעלמו.

בשליש נוסף מהמקרים, האדם היה עסוק בפעילות שאינה תואמת את הנשאל, כלומר באמצע משהו אחר. לדוגמה, גבר השתמש ב"בבקשה" כשביקש מבת הזוג שלו להכין ציר מרק, בידיעה שהיא עסוקה בשטיפה של בקבוקי תינוקות.

החוקרים מצאו גם שילדים אומרים "בבקשה" בערך באותה תדירות כמו מבוגרים, ובמצבים דומים. בסרטון שנצפה על ידי החוקרים, נערה השתמשה ב"בבקשה" כדי לבקש מאמה לקנות לה שמלה כשציפתה שתגיד לא, כי היא דחתה בקשה דומה בעבר. עדות לדחייה הקודמת הגיעה בתשובתה של אמה לאחר ה"בבקשה", שהיתה, "עברנו את זה בעבר".

"לכל קהילה יש נורמות מפורשות שמגדירות מה נחשב כהתנהגות מנומסת או מכבדת, למשל ללמד ילדים או מישהו חדש בקהילה", אמר צ'לפון. "אנחנו מעוניינים להבין אם נורמות אלה אכן מקובלות בחיי היומיום או שיש נורמות אחרות, שבשתיקה יותר, שמסבירות טוב יותר את התנהלותם של אנשים."

על ידי התבוננות כיצד נימוס עובד בפועל בחיי היומיום, הצוות מקווה לספק לחוקרים מודלים טובים יותר כיצד להבין את הדינמיקה העומדת בבסיס ההתנהגות החברתית.