ארכיאולוגים מגלים כלי צור בני 400,000 שנה ששינו את הציד הפרהיסטורי

מחקר מגלה שלפני 400,000 שנה, בני האדם הראשונים פיתחו מגרדי קווינה לציד, הסתגלו להיעלמות הפילים ויצרו קשר תרבותי להרי השומרון עתירי המשאבים.

מחקר שנערך לאחרונה מאוניברסיטת תל אביב הצביע על השימוש הגלובלי המוקדם ביותר בכלי אבן ספציפיים הידועים בשם מגרדי קווינה, שראשיתם 400,000 שנה. כלים אלו התגלו לראשונה באתר בצרפת ונקראים על שמו. הם נמצאו באתרים העתיקים של ג'לג'וליה ומערת קסם. מגרדי הקינה נבדלים בקצוות העבודה המסולסלים והחדים, ששימשו לשחיטת צבאים חוריים ולעיבוד העורות שלהם.

החוקרים מסבירים כי לאחר שהפילים נעלמו מהאזור, הציידים הקדמונים נאלצו לבצע התאמות טכנולוגיות המאפשרות להם לצוד, לשחוט ולעבד ציד קטן ומהיר הרבה יותר – צבאים חוריים. המחקר מצא גם שהכלים הייחודיים היו עשויים מצור לא מקומי שנרכש מהרי השומרון, ששימש כנראה גם כאזור המלטה של ​​הצבאים, כ-20 ק"מ מזרחית לג'לג'וליה ומערת קסם.

כתוצאה מכך, החוקרים משערים שהרי עיבל וגריזים (ליד שכם של ימינו) נחשבו למקור שפע והוחזקו על ידי ציידים פרהיסטוריים כבר בתקופה הפליאוליתית. את המחקר הובילו ולאד ליטוב ופרופ' רן ברקאי מהמחלקה לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב יעקב מ' אלקוב. העיתון פורסם ב ארכיאולוגיות.

אבולוציה של כלי ציד

החוקרים מסבירים שבמשך כמיליון שנים, החל מלפני 1.5 מיליון שנה, בני האדם הראשונים השתמשו בכלי אבן הנקראים מגרדים כדי לעבד עורות ולגרד את הבשר מהעצמות של ציד גדול בעיקר. בלבנט הם צדו בעיקר פילים ואוכלי עשב גדולים אחרים שסיפקו את רוב הקלוריות הדרושים להם. המחקר מצא, עם זאת, שלפני כ-400,000 שנה, בעקבות היעלמות הפילים, פנו הציידים לסוג אחר של טרף, קטן ומהיר בהרבה מפילים – צבאים חוריים.

ליטוב מסביר: "במחקר זה ניסינו להבין מדוע השתנו כלי אבן בתקופה הפרהיסטורית, תוך התמקדות בשינוי טכנולוגי במגרדים בתקופה הפליאוליתית התחתונה, לפני כ-400,000 שנה. מצאנו שינוי דרמטי בתזונת האדם בתקופה זו, כנראה כתוצאה משינוי בפאונה הזמינה: הציד הגדול, בעיקר פילים, נעלם, ובני האדם נאלצו לצוד בעלי חיים קטנים יותר, במיוחד צבאים חוריים. ברור, שחיטת פיל גדול היא דבר אחד, ועיבוד אייל חור קטן ועדין הרבה יותר הוא אתגר אחר לגמרי.

עיבוד שיטתי של איילים רבים רבים כדי לפצות על פיל בודד היה משימה מורכבת ותובענית שדרשה פיתוח של כלים חדשים. כתוצאה מכך, אנו רואים את הופעתם של מגרדי Quina החדשים, עם קצה עבודה טוב יותר, חד ואחיד יותר בהשוואה למגרדים הפשוטים שבהם השתמשו בעבר".

מסקנה ומשמעות היסטורית

המחקר מסתמך על ממצאים מחפירה באתר הפרהיסטורי של ג'לג'וליה ליד כביש 6 במרכז ישראל, המאוכלס כנראה בבני אדם מההומו ארקטוס. מִין, וכן עדויות ממערת קסם הסמוכה. בשני האתרים גילו החופרים מגרדים רבים מהסוג החדש, עשויים צור לא מקומי שמקורותיהם הקרובים ביותר הם המורדות המערביים של השומרון, ממזרח לאתרי החפירה, או יער בן שמן של היום מדרום.

פרופ' ברקאי מוסיף: "במחקר זה זיהינו קשרים בין התפתחויות טכנולוגיות ושינויים בבעלי החיים שניצוד ונצרך על ידי בני אדם מוקדמים. במשך שנים רבות האמינו חוקרים כי השינויים בכלי האבן נבעו משינויים ביולוגיים וקוגניטיביים בבני אדם. אנו מדגימים קשר כפול, מעשי ותפיסתי כאחד. מצד אחד, בני האדם החלו לייצר כלים מתוחכמים יותר, כי הם היו צריכים לצוד ולשחוט ציד קטן יותר, מהיר יותר ודק יותר. מצד שני, אנו מזהים קשר תפיסתי: הרי עיבל וגריזים בשומרון, כ-20 ק"מ מזרחית לג'לג'וליה, היו מטווח ביתי של צבאים חורבים ולכן נחשבו מקור לשפע. מצאנו קשר בין המקור הרב של צבאים השלווים לבין מקור הצור ששימשו לטבחם, ואנו מאמינים שלקשר זה הייתה משמעות תפיסתית עבור ציידים פרהיסטוריים אלה. הם ידעו מהיכן הגיע הצבאים השלובים ועשו מאמצים מיוחדים להשתמש בצור מאותו אזור לייצור כלים לשחיטת הטרף הזה. התנהגות זו מוכרת ממקומות רבים אחרים ברחבי העולם ועדיין מתורגלת באופן נרחב על ידי קהילות ציידים-לקטים ילידים".

ליטוב מסכם: "אנו מאמינים שהרי השומרון היו קדושים לבני העם הפרהיסטוריים של מערת קסם וג'לג'וליה, כי משם הגיעו הצבאים השלווים. חשוב לציין שבג'לג'וליה מצאנו גם כלים רבים אחרים העשויים מסוגים שונים של אבנים שנרכשו במקום. כשהמקומיים הבינו שאוכלוסיית הפילים הולכת ופוחתת, הם העבירו בהדרגה את המיקוד לצבאים חוריים. בזיהוי המקור הרב של הצבאים, הם החלו לפתח את המגרדים הייחודיים באותו מקום. זהו המקרה הקדום ביותר של תופעה שהתפשטה מאוחר יותר ברחבי העולם.

המגרדים החדשים הופיעו לראשונה בג'לג'וליה בקנה מידה קטן, לפני כ-500,000 שנה, וזמן קצר לאחר מכן, לפני 400,000 עד 200,000 שנים, בקנה מידה גדול בהרבה במערת קסם. הרמות השומרוניות ממזרח לג'לג'וליה ומערת קסם היו ככל הנראה אזור הבית של אוכלוסיית צבאים חורבים, כפי שמעידים שרידי עצמות שהתגלו מאתרים ארכיאולוגיים מקומיים לאורך הפלייסטוקן וההולוקן. במקום המזבח בהר גריזים נמצאו גם עצמות עזים רבות, המיוחסות בברית הישנה ליהושע בן נון, ומזוהות על ידי מסורות מסוימות כמקום ברית החתיכות של אברהם המתוארת בספר בראשית. ככל הנראה, הרי השומרון זכו למעמד בולט, או אפילו קדוש, כבר בתקופה הפליאוליתית ושמרו על מיקומם התרבותי הייחודי במשך מאות אלפי שנים".