בס"ד ל׳ בכסלו תשע״ח , יום שני , דצמבר 18 2017זמן האתר- עירה"ק ירושלים
ראשי / יהדות / הלכות / הרב מאיר אוחנה: עיון הלכתי וסגולות בספירת העומר
תארו לכם את ההרגשה בנקיטת צעד פיננסי חכם
לוח ספירת העומר בבית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה (CC BY 20-Wp-David Lisbona)

הרב מאיר אוחנה: עיון הלכתי וסגולות בספירת העומר

בתמונה:  לוח ספירת העומר בבית הכנסת אליהו הנביא באלכסנדריה (CC BY 2.0\Wp\David Lisbona)

א. נאמר בתורה
(ויקרא כא טו) “וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה” וקבלו רבותינו שהשבת האמורה כאן היא יום טוב שגם ניקרא בתורה “שבת” והוא יום טוב הראשון של פסח. לכן במוצאי יום טוב ראשון של פסח, מתחילין לספור ספירת העומר עד גמר שבעה שבועות.

ב. הזהר הקדוש בפרשת אמור (צז ב)
הפליג מאוד בחשיבות ספירת העומר וז”ל כל בר נש  דלא מני חושבנא דא אינון שבע שבתות תמימות למזכי לדכיותא דא (לזכות לטהרה זו) לא אקרי טהור ולאו בכללא דטהור הוא. ולאו הוא כדאי למהוי ליה חולקא באורייתא"

ג. האם מצות ספירת העומר מצות עשה או דרבנן?
הפסוק אומר: "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה" (ויקרא כג טו). יש פוסקים, וביניהם רש"י, תוספות והרא"ש, שסוברים שספירת העומר היא מדרבנן. הם לומדים מהפסוק הזה שהספירה קשורה להקרבת העומר, וכיוון שבימינו אין הקרבת העומר, הספירה היא רק זכר למקדש.

מקור דבריהם הוא בגמרא (מנחות סו ע"א) שמספרת כי יש מחלוקת בין האמוראים. "אמר אביי: מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. רבנן דבי רב אשי: מנו יומי ומנו שבועי." לעומתם היה חכם בגמרא בשם אמימר, שספר רק ימים ולא שבועות. "אמימר: מני יומי ולא מני שבועי, אמר: זכר למקדש הוא." הסביר שם רש"י שלדעת אמימר הספירה בזמן שאין מקדש קיים ואין הקרבת עומר היא לא חובה מהתורה אלא מדברי חכמים. זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ.

מצווה למנות הימים עם השבועות

לעומתם פוסקים הרי"ף והרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין פרק ז כב) ש"מצות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר 'וספרתם לכם ממחרת השבת, שבע שבתות', ומצוה למנות הימים עם השבועות שנאמר 'תספרו חמשים יום', ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן." והיא נוהגת בכל זמן. לדעתם הרי"ף והרמב"ם הלכה כמו אביי ורבנן דבי רב אשי, שספרו גם ימים וגם שבועות והיא חיוב מהתורה גם בימינו אלו.

ולהלכה פוסק מרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל שבימנו ספירת העומר מדרבנן זכר למקדש וז”ל ונראה שכן דעת מרן דספירת העומר בזמן הזה מדרבנן זכר למקדש וכמו שכת מרן בב”י על מ”ש הטור בשם הראבי”ה שאם עמד בליל רביעי לעומר ופתח הברכה על דעת לומר ארבעה לעומר וטעה וסיים חמשה לעומר לא יצא משום דהויא איבעיא דלא איפשיטא ומכיון שספירת העומר דאורייתא ספיקא לחומרא וצריך לחזור ולברך. וכתב על זה מרן ולפי מה שכתבתי לעיל בשם הר”ן שרוב המפרשים מסכימים שספירת העומר בזמן הזה אינה אלא מדרבנן בעלמא הוי ספיקא במילתא דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך עכ”ל. וכך פסק מרן בש”ע אם טעה בימי הספירה שהיה ליל רביעי לספירה ופתח אדעתה לומר היום הרבעה וטעה וסיים חמישה אינו חוזר ומברך ע”כ וברור שטעמו כמ”ש בב”י דקי”ל ספירת העומר בזה הזמן מדרבנן.

ד. דין שומע כעונה בספירת העמר
הגמרא בסוכה (ל"ח:) אומרת: "אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: מנין לשומע כעונה – דכתיב: (מלכים ב כב) "את כל דברי הספרר אשרר קרא מלך יהודה", וכי יאשיהו קראן? והלא שפן קראן, דכתיב: "ויקראהו שפן לפני המלך" אלא מכאן לשומע כעונה. – ודילמא בתר דקראנהו שפן קרא יאשיהו? – אמר רב אחא בר יעקב: לא סלקא דעתך, דכתיב: (מלכים ב כב) "יען רך לבבך ותכנע לפני ה' בשמעך", בשמעך ולא בקראך”.

מדברי הגמרא ניתן לראות שכאשר אדם שומע את חבירו וכיון לבו לצאת יד"ח יצא, ולכאורה אין שום חילוק בדבר, כלומר, דין זה שייך בכל המצוות.

אולם יש להביא גמרא אחרת שנראית כסותרת את הגמרא שהבאנו לעיל.

הגמרא במנחות (ס"ה:) אומרת: "ת"ר: (ויקרא כ"ג) וספרתם לכם – שתהא ספירה לכל אחד ואחד, ורש"י שם בד"ה "לכל אחד ואחד" אומר: "שכל אחד חייב לספור."

מדברי הגמרא ורש"י ניתן לראות שיש הקפדה מיוחדת בסה"ע שכ"א חייב לספור בעצמו ולא מועיל כאן הדין של "שומע כעונה."

מחלוקת הראשונים – האם מועיל דין "שומע כעונה" בספירת העומר?

כתב הרשב”א בתשובה: “שאלה  כשחזן מקדים לברך והקהל עונין אחריו אמן מי שחזר ובירך לאחר מכאן אם הוא ברכה לבטלה. תשובה: אם דעת היחידים שלאא לצאת בספירת השליח צבור צריך לחזור ולברך."        מדברי הרשב"א משמע שאם היחידים רוצים לצאת בספירת הש"ץ יצאו יד"ח, ממילא מוכח שהוא סובר שסה"ע היא כשאר כל המצוות שנוהג בהם דין שומע כעונה.

לעומתו משמע מדברי התוס', הרא”ש והרי"ף שהם סוברים שבסה"ע יש קפידא מיוחדת שאדם צריך לספור לעצמו ולכן אינו יכול לצאת יד"ח בספירתו של חבירו.

מחלוקת האחרונים – האם מועיל דין "שומע כעונה בספירת העומר"?

כתב ה"ביאור הלכה": "עיין מ"ב שכתבתי מחלוקת האחרונים אם אמרינן בזה (בסה"ע) שומע כעונה והוא מחלוקת הלבוש וחק יעקב עם הפר"ח, דלבוש וח"י כמו דלענין לולב דרשינן ולקחתם לכם לכל אחד ואחד כמו כן הכא צריך כל אחד ואחד בעצמו לספור, ופר"ח מקל בזה וכן נוטה דעת הברכי יוסף."

להלכה

מרן השו"ע פסק: "בליל שני אחר תפלת ערבית מתחילין לספור העומר, ואם שכח לספור בתחלת הלילה הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד לספור לעצמו,, והסכים הרמ"א עם מרן השו"ע.

כתב המשנ"ב: "לספור לעצמו – דכתיב וספרתם לכם משמע שהמצוה חל על כל יחיד ויחיד והנה משמע מזה דבספירה אינו כמו בשאר מצות התלוי באמירה לענין קידוש והבדלה וכיו"ב דאם שמע לחבירו ונתכוון לצאת דיוצא בזה משום דשומע כעונה והכא גילתה התורה דלא יצא כל כמה דלא

סגולת ימי העומר

א: כל ימי הספירה יזהר מאוד מאוד מכעס וקטטה ומחלוקת בבית ובחוץ ויראה אותות אהבה וריעות הן לבני ביתו הן לאנשים אחרים (לשון חכמים ח”א סעיף ע”ז)

ב: כל הזהיר לספור את העומר לילה לילה ממשיך על עצמו קדושה עליונה ומי שאינו סופר את העומר אינו בכלל טהורים ואין לו חלק בתורה הקדושה (האח נפשנו ערךך ימי העומר אות ג)

ג: ע”י שסופר העומר מכניע את עמלק ורמז לדבר: מלת עומר – עי”ן – עש”ו – מ”ם – רי”ש – בגמטריה עמלק (מדבר קדמות מערכה ע אות י”ט)

ד: כל הסופר את העומר במשך ארבעים ותשעת ימי הספירה כותבים עליו שהיה ניצול כול השנה ההיא מכמה מאורעות וגזירות קשות ורעות (יוסף אומץ (אשכנזי)) סימן תתל”א)

ה: כותב הרב שלמי ציבור בהילכות ספירת העומר (סימן לו) וז”ל מצאתי כתוב בשם איגרת הרמב”ם ז”ל שכל ימי העומר כשאומרים ברכת כהנים אם יאמר היחיד מזמורר “ למנצח בנגינות מזמור שיר “ וגומר בצורת המנורה לא יקרה לו שום פגע רע וכ”ו. וסיים דבריו וטוב לאומרו כול יום. וכול האומרו בכול יום בצורת המנורה בהנץ החמה (פירוש גם כן בברכת כהנים של תפילה בנץ) ג”כ לא יקרה לו שום מקרה רע ונחשב כאילו הדליק מנורה בבית המקדש

ו: מי שסופר את העומר יזכה בעזרת השם לאריכות ימים (והארכת ימים בהוספות אות ס”ח)

ז: מנהג קדמון וסגולה יקרה נהוג בהרבה מתפוצות ישראל, ליקח ביד מעט מלח במוצאי יו"ט ראשון של פסח שהוא ליל א' של ספירת העומר, ולקרוא עליו מזמוריםם קכ"ב, קל"א, קל"ג מספר תהלים, ופרשת העומר, ואח"כ לומר תפלה קצרה, ורק אחר כן לברך ולספור ספירת העומר.

וכן יעשה בכל לילה שיהיה אותו המלח בידו בשעת הברכה, ובתום ימי הספירה שומרים אותו, ונזהרים שלא להניחו על הארץ, ועל ידי זה יהיה המלח מסוגל הרבה נגד עין הרע, ויועיל כמו קמיע מומחה ופקיע. ומקורו טהור ממחזור בית הבחירה למהר"א חמווי זצ"ל. ואף בק"ק בית אל שבירושלים נהגו בזה. ומועיל גם כסגולה לשמירה, ולזרע קודש של קיימא, ולסימן טוב והצלחה.

ויש שנהגו לעשות כן רק בלילה הראשון של העומר, אך מלשון מהר"א חמווי הנ"ל (שהוא מקור הדברים) משמע שצריך להחזיקו בכל לילה, אך אין צריך לקרוא כל הסדר הנ"ל אלא רק בלילה הראשון. וכן כתבו בכמה ספרים, והכי עדיף טפי שלא יקרא מקרא בלילה. וגם את פרשת העומר אין טעם לקרוא בכל לילה שהרי אינו דבר בעיתו.

אודות צבי נחשוני

כתב ופרשן לענייני חרדים. ניתן לשלוח למערכת ולכתבים תגובות וידיעות במייל: contact@twoday.co.il. טלפון ראשי וה"קו החם" להודעות בזמן אמת ולכתבים: 02-374-1100 (עברית ואנגלית). ניתן גם ליצור קשר עם המערכת והכתבים באמצעות הטופס בדף צור קשר.

שווה הצצה

שמיים לילה כוכבים (CC\Flickr\Tom Hall)

תפילת קריאת שמע שעל המיטה בנוסח ספרדי

מנהג טוב לקרוא בזוהר הקדוש לפני שנתו, ויטוהרו על ידו גופו נפשו ונשמתו

תגובה אחת